"מי רוצה להתחיל"- סדרה חדשה של אסי עזר על התמודדויות נפשיות- ביקורת פרק 1

בישראל 2026, כשכל כמה ימים למרבה הצער אנחנו עדיין שומעים על התאבדויות שקורות, סדרה כזו היא קריטית והלוואי שיהיה גל של תכניות כאלה, שכמו תכנית הרדיו שלי- נוגעות באומץ בהתמודדות נפשית. הפרק הראשון בסדרה שיצר אסי עזר נראה מבטיח מאוד, נוגע בחרדה ובהשתתפות כמה מסלבריטאי התקופה. | מאת: שיר אלוני

התכנית "מי רוצה להתחיל?" בערוץ קשת 12, בהנחייתו של אסי עזר, מציבה פורמט שמשלב קבוצת תמיכה, עם שעשועון טלוויזיה. מול קהל חי באולפן, יושבים כמה סלבריטאים ידועים מתחומים שונים (הזמר רן דנקר, העיתונאי אלמוג בוקר, המשפיענית עינב בובליל, הפודקסטרית אלי סטין והשחקנית עומר נודלמן), כבר מחדר האיפור הם מתועדים בשלל קשת הרגשות שלהם וההתמודדות גם עם הצילום של התכנית עצמה, ובמעגל - הם נדרשים לענות על שאלות חשופות מאוד ומדברים גם באופן עצמאי על ההתמודדות עם הנושא שמשותף להם, חרדה.

לפי מה שנכתב על הסדרה- בכל פרק יעסקו בנושא התמודדות משותף אחר, בין האורחים המוזמנים. מבחינה צורנית, זה מזכיר את המעגל של דן שילון אבל בקטן ואינטימי יותר.

מבחינת הטיימינג והחשיבות של תכנית מהסוג הזה, זה מושלם ומבורך מאוד. הגיע הזמן שתהיה תכנית כזו, של דיבור פתוח, בגובה העיניים. בוודאי זה מתכתב גם עם כל מה שאני עושה כאן במיוזלטר ובתכנית הרדיו שלי ברדיו קס"ם (כל רביעי ב-14:00), הרצון להנגיש את הנושא של התמודדות נפשית, לדבר על זה ולהראות שזו לא בושה להתמודד, שהמון אנשים עוברים את זה, כל אחד ואחת בדרכם הייחודית. וכולם כמובן בטוחים שרק להם זה קורה, אבל המפגש גם מנכיח ומראה עד כמה יש דברים שהם חוויה משותפת, שהחרדה יכולה להתבטא בדרכים שונות לכל אחד, שכולם סיגלו לעצמם דרכי התמודדות שאפשר ללמוד מהן. נקודה טובה בעיניי, הייתה זה שאסי עזר הוצג לא כמנחה עליון אלא שווה בין שווים, שגם הוא מתמודד ומשתתף בשיח לפחות באופן חלקי (היה יכול להיות נחמד אם גם הוא היה עונה על שאלה מהמעטפות כדי ליצור שוויון אמיתי). הדבר העיקרי שתהיתי אם לא קצת חסר, הוא דמות טיפולית, שיכולה לתמוך ולהחזיק במצב- אם במקרה מישהו מהנוכחים חווה התקף חרדה או נפגע ממה שקורה, אפילו בקהל אם מישהו חוטף טריגר, או דמות שמתווכת לקהל גם הסברים קצת יותר רציניים מההשערות האנושיות והחינניות באשר לסיבות מדוע למישהו מהם התחילה החרדה. כך למשל, אלמוג בוקר שמתאר סיטואציות מחרידות באמת, שהגיוני מאוד שיעוררו חרדה ובמקרה שלו הייתי חושדת גם באפשרות של PTSD (כמו למשל לשהות תחת יירוטים של כיפת ברזל), הייתי מצפה שתהיה דמות שמסבירה שבמצבים כאלה הגוף מגיב לסיטואציה מעוררת החרדה באופן טבעי, שהתגובות הפיזיות כמו רגליים שקופאות במקום הן אחת מחמש התגובות האפשריות לסיטואציה כזו טראומתית (במקרה הזה, Freeze). היה יכול להיות מעניין לשלב בתכניות האלה גם אנשים שהם פחות מפורסמים, מגוונים יותר בתחומי העיסוק שלהם. בנוסף, היה חסר לי משהו שיאזן בין התגובות לנושא של השימוש בכדורים כן או לא- אמנם זה מבורך שהמשתתפים היו פתוחים לגבי השימוש בכדורים אבל הביקורת שהשמיעה עינב בובליל לאלמוג בוקר על כך שהוא בוחר לא להשתמש בכדורים צרמה לי. נכון שזה טוב שמנרמלים את השימוש בכדורים ומדברים בגלוי על הסטיגמה החברתית לגבי זה, אבל גם אי השימוש בכדורים הוא בחירה לגיטימית שלא צריכה להיות מותקפת, בעיניי בכלל זו צריכה להיות בחירה מבורכת ושידברו יותר על הדברים שעוזרים להם שלא כוללים כדורים. מהסיבה הזו שמחתי לשמוע את אלמוג בוקר מדבר על הצפייה בסדרה "חברים", על הצורך שלו באור כשיש התקף חרדה וכלים נוספים רבים שהוא חלק. לסיכום, הסדרה מבטיחה, מהנה לצפייה בסך הכל, סחתיין וכל הכבוד למשתתפים שהיו אמיצים מספיק להיות בתכנית כזו ולדבר בכזו פתיחות על מה שקורה להם.

תודה ליפעת ינקוביץ שהמליצה לי לצפות בתכנית ואגב יצא לה לאחרונה שיר חדש "רגעים".

לצפייה בפרק הראשון- חרדה * לעוד תכנים היכנסו למיוזלטר השבועי להרשמה חינם