סוף העונה: זכרונות משיחה עם מאיר ישראל ז"ל על להקת תמוז

מתוך הספר "וכשאפתח את הדלת", על להקת תמוז, (2017). | מאת: בועז כהן, שדרן רדיו, סופר ופסנתרן

מרס 2016.

אנחנו יושבים בביתו השקט של המתופף מאיר ישראל, שותים קפה ומדברים על שנות ה-70. על "סוף עונת התפוזים". אני מנסה לפצח את סוד הקסם של תמוז.

"מה זאת אומרת מה הסוד של תמוז?" תוהה ישראל. "ומה הסוד של הסבנטיז? תקשיב: הדברים הבסיסיים שהיו אז כבר לא קיימים היום. אין יותר. בסבנטיז ניגנו הכל לייב. כולם היו באולפן וניגנו ב-י-ח-ד. אם היה צריך לבודד את התופים כדי שלא ייכנס יותר מדי רעש למיקרופון של השירה, אז שמו זכוכית ובנו מחיצה, אבל הכל הכל נוגן בזמן אמת. הבסיס של החמישייה נעשה באולפן, חי, וכשחמישה אנשים מנגנים ביחד באולפן זו בעצם הופעה, רק בלי קהל. אלה אותן אנרגיות ושומעים את זה בתקליט של תמוז".

והיום?

"בעיניי, חלק משמעותי מההרס של המוזיקה המודרנית קשור לאולפנים. הכל סטרילי מדי, נקי, מדויק, מעוצב. שמים לך קליק באוזניות, מתקנים לך את הטעויות בנגינה, זה מהונדס. ולכן, כמעט כל תקליט שיוצא היום הוא פארש, הוא לא אמיתי. כשאתה בא ומנגן על מישהו שהקליט לפניך, מה הרעיון? זה כמו לעשות סקס דרך האינטרנט. בלי מגע. מה כיף בזה? מה יפה בזה?"

*

מאיר ישראל אהב את תמוז מהרגע הראשון. "שלום ואריאל הביאו שירים נפלאים ללהקה, יהודה ואיתן היו מוזיקאים טובים. נכון, היו לנו ויכוחים בהקלטות, כי בוא נודה על האמת: הם לא היו ברמה שלי אז, ואני כבר הייתי מקצוען. שמעתי וניגנתי פיוז'ן, מיילס דייויס, מוזיקה שחורה, Fאנק, מטאל. היו לי להקות. הייתי באולפנים".

העבודה הקשה והמאומצת על "סוף עונת התפוזים" לא הרתיעה אותו.

מאיר ישראל: "בתמוז עשיתי חזרות יום יום, במשך חצי שנה. אריק איינשטיין נתן לנו מקום לעשות חזרות, ואנחנו עבדנו כל הזמן. פשוט שחינו בחומר. בא לואי להב ותרם את המדרגות לגן עדן. לקח את מה שהיה לנו והרים את זה עשר דרגות למעלה. זה בעצם כמו שאתה נמצא במטבח ויש לך את כל התבלינים וכל המצרכים על השיש ורק צריך את השף שיבוא לקחת את זה, ישים את הכמויות הנכונות בסיר הנכון ויבשל מעדן גורמה. אז לואי נתן לכל אחד את הפּילפּל. אני אומר לו תודה על זה. אני זוכר אותו יושב שעות בפינה עם יהודה, כשהם עובדים על תפקידי הגיטרות. יושב איתי לבנות בדיוק את התפקידים ב-'ככה את רצית אותי', ב-'אהבה שקטה'. לואי אמר לי: אתה תתופף ב-'מה שיותר עמוק יותר כחול' כמו שלא תופפת בחיים שלך בשום מקום. והוא צדק. לואי גם הוציא משלום שירה חזקה, מוחצנת, מופגנת - שירה שלא הייתה בו לפני כן".

מאיר ישראל היה בן 23, נשוי ואב לילדים, כשהצטרף ללהקת תמוז. "אהבתי את האנשים אבל גם נכנסתי בהם בכל הכוח, כי באתי מלהקות של אנשים שידעו לנגן מעולה, מקצוענים. בלהקות הקצב כל אחד היה קליבר. אבל למדתי עם הזמן שהאיכות של המוזיקה היא קומבינציה של כל החברים, וירטואוזיות בלבד לא מספיקה. גם הביטלס לא היו נגנים גדולים, אבל הם שינו את העולם".

בגלל אהבתו למוזיקה שחורה התעקש ישראל על העיבוד המסוים -"ככה את רצית אותי". הוא רצה להכניס לאלבום השפעות מהמוזיקה שאהב.

"הייתי מושפע מבילי קובהם. שמעתי מלא פיוז'ן. אמרתי ללואי 'בוא נעשה הצבעה דמוקרטית, שהלהקה תכריע איך השיר צריך להישמע', והלהקה החליטה לטובת הגרוב שהבאתי. מאוד שמחתי על זה".

את הימים האחרונים של הלהקה הוא זוכר דווקא כהצלחה אדירה. "כל שלושת החודשים האחרונים היו רצף של הופעות מעולות, משהו מדהים. בסיבוב ההופעות שעשינו בקיבוצים בצפון נשארנו לישון בכל מיני מקומות, וזה היה נפלא. יש לי תמונות בראש מהתקופה הזו: שלג על החרמון, חיילים שקיבלו אותנו כמו סופרסטארים, זילבר עושה עמידת ראש על הדשא ואחר כך מתיישב ואיתן לוקח זוג מספריים ומספר אותו. ראיתי את זה וכתבתי שתי מילים על פיסת נייר: אגדת תמוז. אבל אז עוד לא ידעתי שזו תהיה אגדה. לא ידענו מה קורה איתנו. כוורת הייתה מותג. הגשש החיוור היו מותג. תמוז לא".

"לקראת הפירוק החלו עימותים ואריאל זילבר התחיל למרוד ולהתנגד ולהגיד 'אני לא רוצה לנגן את זה, לא רוצה לעשות קולות', אז אני אמרתי: 'טוב, אז אני לא רוצה לעשות סולו תופים באהבה שקטה'.

אבל השנים חולפות ובראייה לאחור זה לא משנה. הכל שטויות. החיבור בין האנשים ב'תמוז' ניצח הכול. מה שעשינו עשינו, וזה הונצח ונשאר ושודר, והשפיע על אחרים ועשה את שלו".

=======

הציטוטים מתוך "וכשאפתח את הדלת" (2017) לינק לרכישת הספר

לזכרו של מאיר ישראל, שהלך לעולמו השבוע. נוח על משכבך בשלום * לעוד תכנים היכנסו למיוזלטר השבועי להרשמה חינם להצטרפות כחברים באתר