ספר: "בין המסדרונות"- ליז איזקסון משל

ספר הביכורים של איזקסון-משל, מציג סיפור נעורים המוגש בעריכה מקבילה עם משולש רומנטי בחיים הבוגרים, התמודדות עם פרפקציוניזם והפרעות אכילה, אבל העיקר במשמעות של מערכות יחסים והמקום שלך בתוכם. | מאת: שיר אלוני

ראשית גילוי נאות: אני בוגרת פנימיית בויאר כמו הסופרת, היא ככל הנראה משכבה אחרת משלי (אני בוגרת שכבת 2002- קבוצת "עדן" והיא מקבוצת "סופה"), מרבית החוויות המתוארות בספר מחיי הנעורים משולבות בסצנות מהפנימייה שגם אני מכירה. כך הגעתי להכיר שיש את הספר הזה, אחרי אירוע של "יום הבוגר" אצלנו והמלצה על הספר שצצה בקבוצת הווטספ המשותפת לכולם. רכשתי לי עותק בשביל הסולידריות הפנימייתית וגם מתוך סקרנות. אודה שאני מגיעה לכל מה שקשור לפנימייה הזו עם המון מטענים אישיים לא פשוטים. החוויות שלי שם לרוב לא היו קלות. הבטתי מהצד בחוויות כמו אלה שהסופרת מתארת, אינטריגות ורכילויות של נערות צעירות שלומדות להכיר את המרחבים המבוגרים של המיניות, השימוש באלכוהול וסמים, היכולת לברוח למקומות אחרים. בשכבה שלי היו מי שכן ועוד איך היו יוצאים לבלות במועדונים הירושלמיים בלילה ושותים בפאבים בגיל 15, אבל לא הייתי חלק מזה, אני הייתי ילדה טובה מדי. לטוב ולרע. יכולתי במעט להזדהות עם הבלבול הרומנטי שקורה בגיל הזה וההתאהבויות. גם לי יצא להיות מאוהבת, או דלוקה, על בנים שלא קלטו את זה. או לשמור לעצמי סודות. זאת, במקביל לטראומות שאינן מוכרות לתודעתה של מלכת הכיתה הממוצעת. תחילת הספר, אני חייבת להודות, קצת שיעממה אותי. זה הרגיש לי באמת כמו אותה חוויה של לשבת מהצד כשהבנות היפות של השכבה מתאפרות ומברברות את עצמן לדעת ביניהן ואני כבר לא עוקבת ולא מעניין אותי. היו רגעים ששקלתי לנטוש את הספר ולוותר על לכתוב עליו. אבל נתתי לספר עוד צ'אנס, כי אני לא אוהבת לא לסיים דברים. הספר התחיל להיות קצת מעניין בסצנה של הבריחה אל מסיבה בצוללת. התחילו התמודדויות קצת יותר אמיתיות ואפילו קצת כואבות. עדיין הכל מאוד מתוק וכנראה שזה היה יכול להיות ספר מצוין לבני נוער כדי להבין את ההשלכות של שתיית אלכוהול לא מבוקרת. אלא שהספר מנהל גם קו עלילה מקביל של אותה הנערה בחייה הבוגרים, שעבור התואר השני שלה מקיימת מחקר על אתרי הכרויות להבין את המשתנים שגורמים להיכרות משמעותית שהופכת לאהבה. יש תכנים יותר אירוטיים שמתחילים לצוץ פה ושם, אז שיקול דעת הורי כן נחוץ כאן. יש תיאורים מעמיקים וחושניים גם לדברים שאין סיבה לתאר אותם כל כך, וטיפול מאוד מאוד שטחי בנושא של הפרעת האכילה של הגיבורה, כמעט כאילו שזה בסדר שהיא חושבת במונחים של "לוודא שהבטן שלי עדיין שטוחה" ושהיא לא רוצה לאכול בגלל זה. גיא המדריך שדואג לה בנושא הזה מתואר כסוג של נודניק בלתי נסבל. ולא כמו אדם אחראי שדואג לה בצדק. אפשר לומר שבגדול קו העלילה, בסופו של דבר, הופך להיות מותח ברמת הטלנובלה- משולש רומנטי, קצת סדרת מתח לנוער, הסיום לא צפוי אבל גם מותיר סימני שאלה, כשהעיקרי שבהם הוא, האם הגיבורה באמת למדה את הלקח שלא כדאי להיות שקרנית אגוצנטרית ועדיף להיות כנה עם האנשים בחייה? והאם האנשים שקנו את הספר ירגישו שבאמת קיבלו לקח שנתן להם משהו לחיים? אפשר לקרוא את הספר אם סבבה לכם לקרוא רומן קליל מאוד. יכול להיות שלכם תהיה חוויה אחרת משהייתה לי, כי כפי שראיתי בביקורות באתר עברית, הספר מקבל הרבה דירוגי 5 כוכבים. אז כנראה שיש מי שמחבבים כאלה דברים . לי זה פחות קלע. נתתי לזה 3 מתוך 5. מאוד מאוד רציתי לפרגן לספר כי זו בוגרת של התיכון שלי ויש גאוות יחידה, אבל אני, בעוונותיי, כנה. אני מאחלת לאיזקסון-משל להצליח בקריירה הספרותית שלה ומקווה שגם אם הביקורת שלי קצת קשוחה, זה ישמש את הסופרת לחיזוק וחידוד הספרים הבאים שיבואו. לרכישת הספר באתר עברית * לעוד תכנים היכנסו למיוזלטר השבועי  |  להרשמה חינם  |  להצטרפות כחברים באתר