דיפ דייב: פתיחי טלוויזיה נוסטלגיים וחלקם פ'אנקיים לאללה
- שיר אלוני
- 27 בדצמ׳ 2025
- זמן קריאה 2 דקות
מהשיר האכבר דיסקואידי של יגאל בשן בפתיח של נילס הולגרסון, הסימפוניה החמישית של פרוקופייב בגרסה של איסאו טומיטה כפתיח של התכנית "תצפית" וכמובן השיר של Blancmange- Living on the ceiling שהיה הפתיח של יומן השבוע בערבית. המון לחנים במיוחד ממלחיני דיסקו יפני למשל של קיוהי צוצומי (למשל בפתיח של גברת פלפלת ששרה חני נחמיאס). כמה כיף למצוא את הגרסה היפנית המקורית של השיר הזה פתאום. רגעים של דיסקו, פופ, פ'אנק, אלקטרוניקה, אמביינט נכנסו לטלוויזיה כדי לשדר חיבור לעולם, חדשנות וחשיבה אלטרנטיבית, כשעוד לא הייתי בגיל לדעת שזה מה שאני שומעת (כילידת 1984). במיוחד עשה לי קווץ' בלב לשמוע את הפתיח של "טאו טאו". אין לי מושג למה. כשאני מגיעה ליצירות המלאות, מנותקות מהפתיחים עצמם, לעיתים נפתח עולם שלם, כזה שלא הכרתי כילדה, אבל כנראה כבר נצרב לי באוזן. זה אחד הדברים שהכי כיף לגלות בדיעבד. לא מן הנמנע שגם לפתיחי הסדרות האלה הייתה השפעה על מוזיקאי הדור שלי כאן בארץ, גישה ההגשה הווקאלית, המעבר בין ז'אנרים והשילובים בין מוזיקה חיה לאלקטרונית. הוספתי גם פתיחים שלא בהכרח שייכים לדיסקו/אלקטרוניקה אבל הם סופר נוסטלגיים עבורי. או את מר קו. כי זה מר קו. וזה עולם סאונד בפני עצמו. שמה גם את הביצוע המופלא של "בום פם" ל- ROYAL שהיה הפתיח של תכנית הרדיו "בחצי היום".
לא תמיד קל למצוא את החומרים האלה בספוטיפיי.
אז הפעם הרשיתי לעצמי לרכז אותם דרך יוטיוב, גם אם האיכות לפעמים פחות מושלמת.
הזיכרון, ההקשר והרעיון חשובים כאן לא פחות מהסאונד.
התרכזתי בעיקר בפתיחים שאני באמת זוכרת מהילדות שלי.
מוזמנים ומוזמנות להוסיף בתגובות פתיחים ודוגמאות שאולי פספסתי.
בתמונה: איסאו טומיטה, מתוך הידיעה על מותו בניו יורק טיימס, Associated Press
איזה יופי של דברים !