וידוי- חזרתי לפייסבוק/מתה. מה עושים?

חשבתי שאוכל להתרחק מהרשת, לעבוד ולהיות שם רק בשביל לפרסם את שדה והמוזיקה שלי אבל שוב הגבולות נפרצו. שוב מוצאת את עצמי נכנסת לשם לעשות משימה, נבלעת בעדכונים ונוטיפיקציות ושוכחת מה בכלל רציתי לעשות. אז מה עושים? ניסיון להבין יחד אתכם. | מאת: שיר אלוני | 16.11.21

נראה לי שפייסבוק לא יכלו לבחור שם טוב יותר לעצמם, עם ה-"מתה" הזה. פייסבוק הופכת להיות אזור הדמדומים שלי והאזור שבו המוח שלי הולך לאיבוד בשטף העדכונים וההודעות. אמנם- יש לי לקוחות מופלאים שממליצים עליי ומתייגים את שדה כמקום לאירוח בכל פעם שמישהו מחפש, וזה קורה רק בפייסבוק, אבל אם אעשה על זה מטא-חשיבה, במטא אני מתה.

קמתי הבוקר והדבר הראשון שעשיתי היה להיכנס לפיד. זה היה הסימן בשבילי לקלוט- ששוב ההתמכרות חזרה. שוב היד שטה באוטומט לבדוק מה העדכונים, אם היו לי עוד הודעות. שוב רגעים שאני צריכה הסחת דעת, נעים לשם במקום למציאות. אמנם, אני עובדת המון, עסוקה, יצירתית יותר משאי פעם הייתי, אבל כן אני מודה שיש בי משהו שצריך את זה. אם להיות כנה, יש גם המון עדכונים וחדשות אמיתיות מחבריי האקטיביסטים, למשל מי שנלחמים עכשיו להגן על תושבי גבעת עמל מפני הפינוי, חדשות וכותרות שלמות שאין מי שידווח לעולם אבל כן יש בפיד הפרטי שלהם. אם אני לא בפייסבוק אני לא יודעת. (סליחה פייסבוק אני לא מצליחה לקרוא לכם מטא. לא יעזור).

רציתי לכתוב עכשיו פסקה על זה שלפחות מהבחינה הקהילתית יש לפייסבוק יתרון על מתחרותיה, אבל במחשבה שניה הבנתי שזה ממש לא נכון להגיד כי גם המתחרות יכולות ליצור שיח וקיבוץ של המשתתפים בשיחה בדרכים שונות, אמנם לא בקבוצה או קבוצה סודית, אבל זה אפשרי סביב תוכן ואפשרי כן לרכז את הקהל שלך להביא אותו לרשימת תפוצה לפחות. החסרון הענק והברור של פייסבוק זה הזמן שהולך לאיבוד בשיטוטים שם שקורה פשוט אוטומטית כי ככה פייסבוק נבנתה, לגרום לך לרצות להישאר שם מתוך ההתמכרות הפסיכולוגית לתחושה שאכן אתה מעודכן, קראת הכל, לא פספסת הודעה חשובה או משהו שמישהו הגיב לך. התענוג משרה הדופאמין, לסמן וי על ההתעדכנות, והסבל שבאי הידיעה אם מישהו עשה לך לייק או לא. כל זה גורם להסחת דעת שהיא טיפונת כמו לקחת סם לרגע ולהיעלם למוח שלך שהיה באמצע עבודה חשובה. אז מה עושים? -קודם כל עצם זה שאני קולטת את עצמי שוב ומודעת למצב, זה כבר חשוב. לתפוס את זה. -אני צריכה להחליט על גבולות שיעזרו לי להיכנס לשם פחות. כמו שציינתי בכתבות הקודמות שלי בנושא כאן בבלוגאאוט- לעשות לוג אאוט, להשאיר את הניוזפיד ארדיקטור (תוסף לכרום שמעלים את הפיד לפחות במחשב), אבל מצד שני אני כן עובדת עכשיו המון עם פייסבוק לקדם את מה שאנחנו עושים בשדה אז לעשות ממש לוג אאוט כל הזמן זה פחות פרקטי. -אז מה כן? להגדיר זמנים ביומן, שאני שם לעשות משימות. לא להיכנס לשם לפני שאני יודעת מתי אני יוצאת- זמן כניסה וזמן יציאה. אפילו עם טיימר שיצלצל כשנגמר לי הזמן. -לנסות לרכז את הפעולות שם לזמנים "מתים" כמו זמן נסיעה באוטובוס/מונית/המתנה בתור למשהו. ולשם בלבד. -להגדיר שאני נכנסת לפייסבוק רק כשאני בעבודה בעסק- לא בבית. בבית זה מחוץ לתחום. -להניח את הפלאפון מחוץ לטווח הראייה כשאני בזמן עבודה שאני חייבת להתרכז בה. להשתיק ולהעלים מהעין.