הקיום הנשי כאיום- או: הזמנה לשיחה מסוג חדש

בעקבות סערת יעל פוליאקוב ואינספור הסרטונים העוקבים על השאלה האם ואיך מותר לנשים שמנות להיראות בסרטונים ברשתות החברתיות, גם בהמשך לדיון הזה שמתקיים כבר שנים ארוכות סביב המון סוגיות- אני רוצה לכתוב על זה את הצעתי לסדר: הגיע הזמן להעצים דיונים ענייניים, שמתחמקים מהמלכודת הקבועה של מיתוס היופי. | מאת: שיר אלוני

זה לא שאני נתקלת בזה המון. אבל זה קורה מספיק פעמים- ומספיק שזה גם קורה כאופציה, בתוך הראש שלי, לפני שאני מעלה סרטון או קליפ חדש לשיר שלי. האפשרות של תגובות לא ענייניות, שמביישות משהו מהמראה החיצוני שלי. הערות שלא מתייחסות לטענות שלי- בין אם בהסכמה או בהתנגדות שהיא לגיטימית לגמרי- אלא לנראות החיצונית.

לשמוע את ההערות האלה גם בתוך הראש שלי, כאילו זו מחשבה שאמורה להיות לי בכלל, לפני שאני עומדת להביע משהו שהוא חשוב וקריטי לחברה- לתהות אם לא רואים את הבטן שלי יותר מדי. בסרטון שהעליתי עם השאלה הרטורית מה פוגע יותר בחיילים, גל"צ או שורה ארוכה של החלטות ומחדלים של הממשלה הנוכחית (למשל אי ההקמה הדחופה של ועדת לטיפול במגמת האובדנות בקרב חיילים), בעודי לובשת מעיל שחור ארוך וחורפי, בשיער סתור, ללא איפור, למעשה ללא כל רצון שיהיה עיסוק במראה שלי, אלא נטו עיסוק בדבריי- היו מי שהעזו להגיב בפומבי וגם בפרטי- עם קללות על זה שאני מכוערת, למה אני לא דואגת קודם למראה שלי ועוד כל מיני השתקות לא רלוונטיות לנושא. מהכעס, עניתי להם בתגובה לא הולמת בחזרה, שאני לא פה "להעמיד להם את הקטן והנבול". אבל מחקתי די מהר אחרי שקיבלתי עוד תגובות שכועסות- על התגובה שלי. וגם כי התפלאתי מעצמי שירדתי לרמה שלהם. משהו בי התפוצץ. פשוט נמאס לי מהרטוריקה הזו של השתקה על בסיס מראה חיצוני. וניסיתי להחזיר להם באותה מטבע של חיפצון לא לגיטימי ומבייש. כי בואו נבין משהו אחת ולתמיד: זה לא משנה מה נעשה, נשים יקרות. לא משנה אם נהיה רזות, שמנות, צעירות, זקנות, מטופחות מאוד, מוזנחות, הכל נמדד תחת זכוכית מגדלת והכל במטרה אחת: להתעלם לחלוטין ממה שיש לכן לומר. כי מה שיש לכן לומר פחות חשוב מהשאלה אם את עומדת בקריטריונים החיצוניים של מאן דהו. הבעיה היא שכשקורה מקרה כמו הסרטון של יעל פוליאקוב יוצאת בזעם על נשים שמנות ונוכחותן בפיד שלה, התשובה הנשית היא לרוב עוד המשך של התעסקות בדימוי הנשי. המון נשים שמנות שעשו סרטונים שלהן בחזיה ותחתונים. עוד מאותו הדבר. ויש מי שאמרו, בצדק- שעצם הדיון הזה, מצביע על חוסר ביטחון מובנה ומושרש שיש לנו כנשים, שאנחנו צריכות: א. להנכיח את הגוף שלנו בעירום כאמירה מחאתית/פוליטית וליצור פרובוקציה שיקשיבו לנו. ב. לכסות את עצמנו ולא להיראות בכלל- שגם זה מנגנון השתקה ודיכוי. (ע"ע נושא החיג'אב, היריות והחומצות על נשות איראן שהעזו לרגע להסיר את החיג'אב). ג. להיענות לסטנדרטים המשתנים חדשות לבקרים של מיתוס היופי או להיות בהתעסקות יומיומית עם המראה. במקום לעסוק בהמון נושאים אחרים שהם יותר קריטיים לקיום שלנו ולחברה. בוודאי, עדיף שנעשה עוד סרטון על שיטת להסרת שיער מאשר סרטון על הסרת שחיתות מהרשות המקומית הקרובה לביתך.

את צריכה לבחור, או זה או זה. הרי אי אפשר גם וגם. רק נסו לתאר לעצמכם עולם הפוך, שבו גברים על שלל סרטוניהם, לא מקשיבים בכלל למה שהם אומרים אלא מתייחסים אך ורק למצב שומן הגוף שלהם, למצב השיער, לכמה טוב הם לבושים וכן הלאה. מצב שבו אין דיון ענייני בכלום. לא מתייחסים לאמת, לעובדות, לטענות, לא מתווכחים על הדבר שלשמו התכנסנו. אלא רק הסחת הדעת. גם גברים מתחילים לחוות את הסוג הזה של תגובות אבל בהשוואה לנשים, הרבה פחות ועם הרבה פחות השלכות בעולם האמיתי. כי כשעוברים מהרשתות החברתיות למקום העבודה, נדיר שהמראה החיצוני של גבר כלשהו, לטוב ולרע, יהיה נושא לשיחה. (לצערי חוויתי בוס שהעז לדבר על גודל החזה שלי, מולי ומול כולם, כאילו זה לעניין ואמור להחמיא לי או משהו. במקום, נגיד, להחמיא לי על פרויקט המיחשוב של הפרויקטים שלהם מקיר קלסרים לארכיון מסודר). יש לא מעט גורמים שזה טוב להם. כמובן- כל החברות והעסקים שעוסקים במראה החיצוני וזו פרנסתם. הם ימשיכו ליצור תוכן אינסופי שמרוכז בחיצוניות, במיוחד זו הנשית. גם לצערי, גברים רבים מהדור הישן, התרגלו שנשים מתכווצות ומתקפלות במבוכה בשנייה שהם מביישים אותך. זה כלי נשק מעולה כדי להשתיק אותך, לומר לך שאת מכוערת. זה מה שעומד מאחורי זה. מניפולציה פשוטה מאוד וכואבת. השאלה היא האם אנחנו נמשיך ליפול למלכודת הזו של מיתוס היופי לנצח. או שסוף סוף, נקבל החלטה שהיא אישית וקולקטיבית כאחד, גם נשים וגם גברים, שאנחנו מפסיקים לתת לנתון הזה להסיח את דעתנו מהדיונים המהותיים. מפסיקים לתת כוח למיתוס היופי ככלי נשק שאמור להשתיק אותך. שאנחנו מתמקדים, בתגובות ענייניות, בטענות- בעד ונגד- שהן על מה שהאישה אמרה. או מה שהגבר אמר. מפסיקים להתייחס למראה חיצוני. לטוב ולרע. נון אישיו. מצביעים על תגובות משתיקות סביב מראה חיצוני כלא לגיטימיות. לבייש את המביישים. לדווח על מי מהם שבפועל מטרידים מינית מילולית. בדרך של נירמול דיון ענייני והוקעה של תגובות סביב מראה חיצוני, נוכל ליצור עתיד שבו: -דיונים מהותיים מגיעים לכדי מיצוי ופתרונות. -השקעה גבוהה יותר בעשייה חברתית, התנדבות והגשמה אישית במקום בעוד מוצרים קוסמטיים. -חיזוק הקהילה, הקולות והפלורליזם על פני השתקה, הדרה וחרמות סביב שונות ונראות "אחרת". -חינוך הדורות הבאים לדיונים ברמה גבוהה. מה אתן ואתם חושבים וחושבות על זה? כתבו לי בתגובות. ושתפו הלאה אם הסכמתם/ן. לעוד תכנים מעניינים כנסו למיוזלטר השבועי להרשמה חינם כמנויים