הטור האישי של שיר אלוני 22.2.26: המזוודה של ארבל יהוד, "נקבים נקבים" והתקדמויות אחרות
- שיר אלוני
- לפני 5 שעות
- זמן קריאה 4 דקות
השבוע התמודדתי עם ההכנות לקראת השקת הסינגל ובמיוחד עם הקושי והאומץ להוציא אותו לאור, יצרתי סרטון סביב דימוי "המזוודה" של שורדת השבי ארבל יהוד- שצבר הרבה תגובות מזדהות, עשיתי הקלטות לשיר "תבלו", העברתי סדנה פיזית ראשונה לקבוצה- של סדנת "מפגשיר", התחלתי להתכונן להופעה שיש לי בשבוע הבא בפנימייה בה למדתי בתיכון ועוד דברים- בראש ובראשונה המהפכה שעשיתי באתר הזה.
המזוודה של ארבל יהוד
ארבל יהוד התראיינה לשי גל בערוץ 12 והעידה באומץ רב על הדברים שעברה בשבי
שהיא "שומרת עמוק במזוודה סגורה ולא רוצה לפתוח אותה".
בסרטון שהכנתי השבוע, והקדשתי לה, דיברתי על המזוודות שיש לרבים מאיתנו וגם לה,
על זה שממש לא חייבים לפתוח את המגירה אבל כדאי ומומלץ מדי פעם להניח אותה,
לדבר עליה, במרחב בטוח, להתמודד ביחד עם מישהו עם המחירים של סחיבת המזוודה הזו
עד שיהיה האומץ להתמודד עם מה שיש בתוכה, לפרוק אותה
ולשים את הדברים במקומם עד שיהיו פחות כבדים.
ודאי, דרך כתיבה רגשית וחיבור לעצמנו.
הסדנה הפיזית הראשונה של "מפגשיר" לקבוצת מדריכי סל שיקום "דרך חדשה"
התרגשתי מאוד, באינסטינקט של הרגע החלטתי לא להשתמש במצגת ולסמוך על עצמי שאני זוכרת הכל.
הסדנה הייתה זורמת והיה כיף עם החבר'ה שהעלו רגשות ותכנים מאוד מעניינים
וגם נתנו לי רעיונות ומחשבות איך הסדנה יכולה להתרחב ולהגיע לעוד לבבות.
ההקלטות לשיר "תבלו" יחד עם אורי ורטהיים המפיק שלי והבסיסט האהוב טמיר לגל, הקלטנו את תפקיד הבס לשיר "תבלו" ועל הדרך גם לעוד שיר חדש שלי, "מכונית". זה היה רגע חמוץ מתוק לדעת שאנחנו עושים את זה כשטמיר יושב שבעה על אביה של בת זוגו היקרה, ליאור. אבל גם התחברנו יחד למסר של השיר, על זה שכל עוד אנחנו חיים כדאי לבלות ולראות את הטוב, למרות העצב והכאב. הוא נתן כהרגלו את הליינים בדרך הכי מקצועית שיש. מבסוטה עליו.
שיעור ראשון של סדנת מיקס עם אורי ורטהיים
ביום אחר, באתי לשיעור ראשון אצל אורי, שהחל ביוזמה פרטית מקסימה, למצוא וללמד נשים להיות נשות מיקס מקצועיות. הוא עושה את זה מתוך החזון שלבת שלו, מונה, יהיו דמויות מופת נשיות בתחום ושהיא תרגיש שגם היא יכולה להיות אשת מיקס כשתגדל, אם היא תרצה וכך תראה שזה לא עולם סגור לגברים. באופן מפתיע ומאוד לא מובן מאליו הוא מציע את זה בחינם לגמרי, לנשים שממש רואות את עצמן הופכות את זה למקצוע ונהיות דמויות המופת העתידיות של מונה. זכיתי גם להיות עוזרת אולפן שלו כמה וכמה פעמים, להתלמד אצלו באולפן אנובה בהקלטות של RPS SURFERS ולהקת מג'הול, למדתי מזה הרבה ואני ממליצה בחום רב. +אם כבר מדברים על סאונד, הנה הרצאה מדהימה שהעביר מתי כספי ז"ל ב-2008 ועלתה לרשת. חובה לצפות במיוחד אם אתם עוסקים בסאונד להופעות.
הכנות להופעה שלי בתיכון בויאר בשבוע הבא מסגרת "יום הבוגר"
שיר של לפני שנה או שנתיים הייתה מתקשה מאוד ללכת על זה, בלי להתעקש על לספר את מה שעברתי בפנימייה, את הקושי עם איך שלא רצו להחזיר אותי אחרי הניסיון האובדני שלי וזה שאחותי נאלצה להיאבק ולהגיע עד שר החינוך דאז כדי לוודא שאני נשארת בבויאר ומשלימה את לימודיי, בדיעבד, בהצטיינות.
משהו בי התבגר, ואני רואה את ההזדמנות לתת מתנה לתלמידי כיתה י"ב שמולם אופיע, בכיתה. להעניק להם את מתנת הכתיבה הרגשית. לתת להם את המקום והמרחב הבטוח לומר את האמת שלהם. בתקווה, שזה יהיה להם כלי חשוב לכל החיים.
על "נקבים נקבים"
זה לא שיר שקל לי להוציא לאור למרות שהוא לא מפרט מדי את מה שקרה לי והוא יכול לעורר הזדהות/טריגר אצל מי שנפגעו כמוני, הוא דרש ממני המון אומץ לשלוח לשדרנים, עד כדי כך ששלחתי להם את השיר עם כותרת המייל "נא לא לקרוא את הקומוניקט ולא להאזין לשיר". עד כדי כך. לכן זה כל כך מרגש לראות שלפחות שדרן אחד בינתיים החליט להיות אמיץ ולשדר את השיר שלי. מאיר הוברמן מרדיו זה רוק, שידר בתכניתו "פטרוק לילה". אני לא יודעת אם אני מקווה שישדרו את השיר, בטח לא הרבה, אבל כן הייתי רוצה שהשיר יגיע אל נפגעות ונפגעי תקיפה מינית כמוני, שאולי איכשהו הם לא ירגישו לבד שיראו שיש מי שמבינה אותם. שאולי זה יעורר הבנה אצל מי שלא נפגעו, להבין מה זה אומר לחיות ככה. זה שיר שאני חושבת שיהיה מאוד חזק לקהילה הדתית, במיוחד כי הם מבינים לעומק את משמעות הברכה היומיומית "אשר יצר", שהם אומרים כל בוקר ובכל פעם שהולכים לנוחיות, ברכה על איך שאלוהים יצר אותנו עם איברי גוף שתודה לאל שהם מתפקדים כמו שהם מתפקדים ואם הם לא היו מתפקדים, לא היינו יכולים לחיות. אז השיר עונה לברכה הזו, מהדהד אותה, כדי לומר: אנחנו מתקשים לתפקד, האיברים האלה חוללו. זה המסר.
המהפכה באתר
לסיום אני רוצה לכתוב על ההחלטה שלי ללכת סוף סוף על דבר שגירד לי המון זמן לעשות. נראה לי שמה שהתניע את השינוי היה הקול הקורא של מפעל הפיס. אני לא יודעת אם אזכה, אבל זה התניע אותי לחשוב, איך אני גורמת למיוזלטר להיראות ולהיות כמו מגזין אמיתי, לא רק בלוג אישי. שבאמת תהיה בו נוכחות לעוד כותבים, מקום לקהילה, תכנים עשירים שלא רק אני כותבת. להיות מעין "רולינג סטון" אבל מהזווית של החלמה רגשית דרך היצירה, שזו הזווית שיותר מעניינת אותי מהכל. גם צירוף כתובת הדומיין Museletter.club, בעיניי מייצגת היטב את השינוי העמוק הזה. זה גם מחבר אותי לשליחות שאני רואה בכל העשייה שלי, הדרך של היצירה לעזור לנו להתמודד עם כל מה שאנחנו עברנו ועוברים. מקום עמוק ואותנטי. זה לא היה קל, לעשות את השינויים האלה ויש עוד לא מעט פרטים קטנים שאני רוצה לעבוד עליהם, אבל כבר עכשיו אני מרגישה, ומקווה שגם אתם רואים את זה, שהמגזין נראה יותר ויותר כמו מגזין של ממש. אתר חדשות. תודה שאתם כאן אתי. אוהבת, שיר לתכנים נוספים מוזמנים להיכנס למיוזלטר השבועי להרשמה חינם להצטרפות כחברים
תגובות