תהיו אמיתיים, גאד דאמיט! (או: למה אנחנו צריכים להיות כנים כדי למנוע אובדנות)

את הפוסט הזה כתבתי השבוע לקהילה של עמותת מש"ה (מילים שעושות הבדל), על התחושה הלא הוגנת של להיות במקום שחבר לא אומר לך את האמת על המצב שלו ואז אין איך להתמודד עם האובדנות ביחד. טור אישי אבל גם הזמנה לפתרון אפשרי. | מאת: שיר אלוני

עיבוד AI

לפעמים מול משפחה, קולגות או מקומות שאנחנו מנסים להחזיק פאסון כדי שיעריכו אותנו, אנחנו מתקשים לומר: קשה לי. אני צריך/ה עזרה.

ככה זה כשכולם מחזיקים מסכות ותדמיות, כי הם רוצים לשדר שהם חזקים והכל טוב.

אני מחזיקה את הפצע הזה, של להיות אחות לאחי, שלא אמר לנו מה קורה אתו.

ונכון שלא הייתי יכולה לעשות כלום בתור ילדה בת 10.

אבל לפחות היה מאפשר לי לחבק אותו? משהו? מה זה ככה ללכת יא מעפן אחד. לא פייר. פשוט לא פייר.

ומישהו מאוד גדול בשואו ביזנס אמר לי שאני לא מצליחה במוזיקה שלי

כי אני אמיתית וכנה לגבי המצב שלי. כי אני לא מחזיקה מסכה ופוזה.

כי זה משדר אולי מסכנות ותצילו אותי ותרחמו עליי.

גם אם אני בסך הכל מחזיקה מעמד לא רע.

בעיניי זאת העוצמה שלי וזה המסר שלי לכולם. זאת השליחות שלי.

שתראו ותבינו.

אם לא מסתכלים על הפצע בעיניים ורק מכסים אותו כל הזמן,

לא רואים את המצב האמיתי ואי אפשר לטפל בזה. ועם הזמן הפצע מזדהם.

אם אנחנו לא פונים לסביבה שלנו לעזרה,

לא נותנים להם צ'אנס מראש מתוך איזו אמונה שכל מה שחשוב זו התדמית הזו,

או שאף לא יבין,

או יתרחקו ממני כי אני אומר את האמת...

זה דפוק.

וזה גורם לאנשים למות. להיזרק לרחוב. ליפול לסמים. ללקות באובדנות.

תהיו אמיתיים, גאד דאמיט.

ותנו מקום לאמת של האנשים הקרובים לכם.

זה לא מחייב שיהיו לכם תמיד הפתרונות.

בשביל זה יש אנשי מקצוע.

אבל עצם זה שאתם שם.

ועצם זה שאתם מאפשרים לאנשים להיות בשבילכם שם.

זה המון ואפילו הייתי אומרת, זה הכל. * לעוד תכנים היכנסו למיוזלטר השבועי להרשמה חינם