🌸 ברזלים ופרחים: על השיר של מיקה דוארי, המקהלה הנשית שיצרנו והתערוכה שפתחנו
- שיר אלוני
- 3 ביוני
- זמן קריאה 3 דקות
איך מוזיקה, שירה נשית חשופה ומיצבי אמנות נפגשים בחלל אחד? שיר אלוני על מאחורי הקלעים של ההופעה המשותפת עם מיקה דוארי בתערוכה המרתקת "ספירה מחדש" במגדל שלום, השיר שנולד מתוך הפצע, והקריאה שלכן לרוץ לראות אותה רגע לפני שהיא ננעלת בשישי ה-5.6.26 (יהיו כאן כמה תמונות למי שלא הספיקו)
| מאת: שיר אלוני, צילומים: טלי גווילי, עריכת וידיאו: מיקה דוארי
מפגשים בין מוזיקאיות ויוצרות הם תמיד רגעים של קסם מיוחד במינו. כשהחיבור נכון, יש שם החזקת מרחב משותף, הקשבה עמוקה, עיבוד של קולות וריפוי הדדי. זה בדיוק מה שקרה כשמיקה דוארי המופלאה, עדי זקס, מיקה רובינשטיין, יעל עורי ואני, עלינו יחד לבמה לפתוח את תערוכת המגדר השנתית של מסלול האומנות בסמינר הקיבוצים, השנה תחת הנושא re-counting: ספירה-ספרה-ספירות.
מיקה כתבה בפייסבוק פוסט המזמין זמרות, שעברו תקיפה מינית, להיות איתה חלק מהמקהלה שתלווה אותה בשיר שיצרה "ברזלים ופרחים". השיר מתאר את החוויה הקשה של הרצון להגיע למרחב הבטוח והמוגן של הטיפול לאחר פגיעה מינית, דרך הרחובות המאיימים של דרום תל אביב על הפשיעה והאפילה שיש בהם.
החיבור בינינו התחיל כבר בחדר החזרות. ידענו שאנחנו רוצות ליצור משהו שלא רק יישמע טוב, אלא ינבע ישירות מתוך המקומות החשופים ביותר שלנו. מתוך החזרות האלו, היצירתיות והצחוק, נולד הביצוע המשותף והמרגש.
🎵 "אנחנו באות מבחוץ מרחובות של גברים , אבל אנחנו נשים"
השיר "ברזלים ופרחים" נכתב מתוך מציאות קולקטיבית ואישית מורכבת. הוא מדבר על הניגוד הבלתי נתפס שבין הקושי, החיספוס והמציאות הנוקשה שבחוץ, לבין המרחב הטיפולי, הפנימי והקונקרטי שמבקש הגנה, ביטחון ותוקף.
"יש פה כמה חדרים / עם כמה דלתות / כולם לבנים כולן סגורות / אנחנו באות מבחוץ מרחובות של גברים / אבל אנחנו נשים..."
🎥 צפו: "ברזלים ופרחים" בלייב על הבמת התערוכה
אין דרך טובה יותר להבין את החיבור הקולי והרגשי שלנו מאשר פשוט להקשיב לו. מצרפת לכם כאן את הווידאו מתוך הביצוע החי והמרגש שלנו מתוך המופע, עם כל האנרגיה, הרכות וההרמוניות שהרעידו את הגלריה:
🎨 על התערוכה: "re-counting: ספירה-ספרה-ספירות"
ההופעה שלנו התקיימה כחלק מפרויקט אמנות רחב היקף ומרתק של הפקולטה לאמנויות בסמינר הקיבוצים, באוצרותן המבריקה של הדרה שפלן קצב וטל דקל.
התערוכה בוחנת את המרחב המורכב והמתוח שבין ספירה למשמעות, בין מספר לחוויה, בין ממד פיזי לנוכחות אנושית. בעידן של סטטיסטיקה, אלגוריתמים ומערכות דירוג קרות, האמניות והאמנים המשתתפים מציעים מבט אלטרנטיבי, חם ונוקשה על עולם שבו גופים- ובעיקר גופים נשיים- הם כל הזמן נושא למדידה, שליטה וסטטיסטיקה, אך לעיתים רחוקות מקבלים את הנוכחות האמיתית שלהם מעבר למספרים היבשים.
הפרויקט מציג מגוון מהפנט של מדיה מעורבת: ציורים, סרטונים, מיצבים, טקסטיל, פרפורמנס וסאונד (בין המשתתפים: נטע סולודוב, ניקול הרננדז, לין מזור, בר קרמר ותמר גזית, גיא אבני, עלמה חבצלת, שירה כהן, קשת אמיר, עופרית רות ועוד אמנים צעירים ומבטיחים מהפקולטה).
החיבור של השיר "ברזלים ופרחים" לתערוכה הזו הוא טבעי ומדויק כמו כפפה ליד, זו בדיוק הצעקה המוזיקלית נגד הניסיון להכניס את הנפש והגוף הנשי לתוך מדדים וטבלאות סטטיסטיות יבשות. כאן ניתן להציץ לחלק מהיצירות המופיעות, בדפדוף ימינה-שמאלה (שמות האמנים מופיעים במעבר העכבר בתחתית התמונות):
עלמה חבצלת. צילום: מיקה דוארי עלמה חבצלת. צילום: מיקה דוארי נטע סולודוב. צילום: טלי גווילי נטע סולודוב. צילום: טלי גווילי גיא אבני. צילום: מיקה דוארי חלל התערוכה. צילום: מיקה דוארי שהם גבאי-זר. צילום: מיקה דוארי מימין לשמאל - נטע סולודוב, טל אינגבר. צילום: מיקה דוארי אבישי סויסה. צילום: מיקה דוארי ניקול הרננדס. צילום: מיקה דוארי ניקול הרננדס. צילום: מיקה דוארי רוני ספיר. צילום מיקה דוארי לין מזור. צילום: מיקה דוארי בר קרמר ותמר גזית. צילום: מיקה דוארי עדי זקס מהמקהלה. צילום: טלי גווילי
תגובות