האקרוסטיכון: האמצעי הספרותי שהפך השבוע לפעילות מחאתית מרשימה נגד צו איסור פרסום

בעוד המערכת המשפטית נוטה להמשיך ולאפשר לתוקפים מיניים את החסות של צו איסור פרסום, שמונע את פרסום שמם כחשודים במעשה ולעתים אף צו איסור פרסום על עצם קיומו של הצו, השבוע קמה תנועה ציבורית ערה ברשתות במטרה לשים סוף לפגיעה בחופש הביטוי, של נפגעות ונפגעים, עכשוויים ועתידיים. זאת באמצעות החייאתו של אמצעי ספרותי-תנכ"י שאיפשר לפרסם את שם הפוגע בדרך חידתית. | מאת: שיר אלוני

צילום נעמה שחר: אולפן שישי, צילום שי לי עטרי: אבשלום ששוני פלאש 90

ערב אחד בערך ב-2015, השתתפתי בערב ג'אם סשן במועדון אלטרנטיבי קטן. תופפתי והייתי בשיא שלי. הרגשתי מעולה. למי שיודעים איך זה מרגיש לתופף, זה מערב את כל הגוף, זה דורש נוכחות מלאה. בחורה בלונדינית חמודה הגישה לי משקה כמה שעות לתוך האירוע. לא חשדתי בכלום. בדיעבד, אולי החיוך שלה היה בו משהו קצת מוזר. הדבר היחיד שאני זוכרת אחר כך, זה שמצאתי את עצמי בבוקר למחרת בבית, ללא בגדים. בלי לדעת איך הגעתי הביתה. מי לקח אותי. מי הפשיט אותי. ואם קרה משהו. באירוע הזה נכחו המון גברים. לא היה סיכוי שאדע ידו של מי במעל. ידעתי שזו תחושה שמעולם לא חוויתי קודם, אפילו לא בערבים שהשתכרתי מאוד. לא היה מצב שלא היה לי אפילו שביב של מודעות מה קורה לי. ופה- חור שחור. זה קרה לי אחרי שכבר חוויתי אירוע אחר, כולל חקירה מאוד לא סימפטית במשטרה, שפשוט ויתרתי מראש על לנסות להתלונן או לקוות שיפתחו בחקירה. כבר הבנתי מראש: הסיכוי לקבל צדק הוא אפסי. כזו היא החוויה תחת סם אונס. לכן, זה הפך לאמצעי שימושי לתוקפים, לנטרל כל אפשרות להתנגדות ועל הדרך, כבונוס, לקורבן אין (כמעט) שום זיכרון או הוכחה מה קרה לה. זה מלווה בבושה גדולה, חוסר אונים ואובדן אוטונומיה על הגוף. בנוסף, נודע כבר שתוקפים המשתמשים בסם האונס נוטים להיות סדרתיים ולפגוע בנשים רבות, לרוב עם ענישה מגוחכת בדיוק מהסיבות של הקושי לגבש ראיות.

עוד קצת מונחי יסוד ראשית, מהו אקרוסטיכון, למי שלא מכירים: אמצעי ספרותי, שהופיע למשל בספר משלי בשיר "אשת חיל" (שבמקרה הוצאתי ממש החודש גרסת כיסוי שלו) או במזמור החנוכה "מעוז צור" בו האקרוסטיכון הוא שם המחבר מרדכי. המונח עצמו הוא מיוונית והאמצעי מופיע במגוון שפות ותרבויות. כל אות ראשונה בשורה של השיר, מצטרפת לכדי ביטוי שלם חדש, שם היוצר או רצף אלפאביתי (כל שורה מתחילה באות אחרת של ה-א'-ב'). אמצעי זה היה בשימוש נרחב בקרב משוררי ימי הביניים וככל שהאקרוסטיכון היה מורכב יותר כך יוקרתו של השיר עלתה. בעבר בו הדפוס לא היה קיים והייתה הישענות על הזיכרון הקולקטיבי או כתיבה בנייר, האקרוסטיכון וראשי תיבות סייעו לזכור את הטקסט בע"פ. בעידן המודרני לעתים יש שימוש באמצעי זה גם בהקשרים של צופן ומחאה אך לעתים יותר נדירות.

ומהו צו איסור פרסום: זה צו הניתן על ידי השופטים, לפי שיקול דעתם בתיק, על מנת להגן על פרטיותם ושמם הטוב של נתבעים/ מבצעי עבירה וגם של התובעים/הנפגעים, עד שיתבררו כל הראיות במשפט. הרעיון סביב הצו הזה נועד למנוע מצב שבטרם הוכחה אשמתו של אדם והורשע, שמו יוכתם ציבורית. כך גם עבור נפגעים ונפגעות בתיקים רגישים כמו פגיעות מיניות, לעתים מתקיים הצו על מנת להגן על הנפגעים והנפגעות שלא תמיד רוצים שייוודע לציבור שהם נפגעו. צו איסור פרסום: חשד לניצול לרעה על מנת להגן על התוקפים הפעילה אשכר אלדן כהן מצביעה על כך שאיסור פרסום שם של תוקף הוא פגיעה נוספת במותקפת. היא מתארת זאת כשיתוף פעולה של מערכת החוק עם התוקף. אלדן כהן קוראת לגופים חזקים, עמותות ונשים בתפקידי שלטון להעיז ולקחת אחריות. היא מציעה שחברות כנסת המוגנות בחסינותן ישתמשו בכוחן הציבורי כדי לחשוף את שם התוקף כפעולה למען הציבור. המטרה היא לשבור את המשחק של ההשתקה הממוסדת ולשחרר נשים משיעבוד השתיקה. אחותי עו"ד רוני אלוני סדובניק, חושבת שאין לקחת את החוק לידיים דרך הפרת הצו: "כמשפטנית אני רואה בחומרה רבה את הפרת צו איסור הפרסום, אני מובילה כבר כמה שנים מאבק לפרסום שמות חשודים בעבירות מין ומורשעים, שרובם נהנים מאיסור פרסום שמם, אבל זו ממש לא הדרך וזו אף סכנה ממשית למאבק נגד הרפורמה. מי שמכבד צווים ופסיקות לא יכול להפר אותם כשזה נוח לו. הדרך הנכונה היא לתקן את החוקים ולוודא שאיסור הפרסום הקבוע בחוק ינתן רק לנפגעת שביקשה את זה ולא לחשודים". המספרים שמאחורי ההשתקה אחותי מוסיפה:

1. "בישראל מדווחות כל שנה לא פחות מ-7000 תלונות חדשות על עבירות מין במשפחה- כל העבריינים, גם חשודים וגם מי שהורשעו- נהנים מהחיסיון, כי פרסום השם יגרום כביכול לזיהוי בני המשפחה שלא ויתרו על חיסיון- זה תירוץ עלוב שהמציאה מערכת המשפט כדי לגונן על עברייני מין.

2. משרד הפנים מאפשר למורשעים בעבירות מין לשנות את שמם ולפצוח בדף חדש בחיים כולל פגיעות חדשות.

3. ההסתרה ההמונית גורמת לאי הקמת המאגר הפומבי הקיים בחו"ל ופוגעת באינטרס הציבורי להזהר מעברייני מין.

4. הנימוק של מערכת המשפט הוא כי הבושה שנגרמת לחשוד בעבירת מין גדולה מבושה שתגרם לו כחשוד ברצח, בשוד מזויין, בגניבה, בשוחד וכד'-האמנם? לדעתי זו שגגה משפטית הנובעת מדעות קדומות ומרצון מערכתי להגן על פדופילים.

5. הציבור שמבקש לעזור-צריך ללחוץ על שרים בממשלה לתקן את החקיקה. זה הכל".
   

הסופר גבי ניצן פרסם אף הוא נתונים השופכים אור על הסיבות למציאות הזו. בשנת 2021 הגיעו למרכזי הסיוע כ־14,000 תלונות חדשות. באותה שנה הגישה הפרקליטות 717 כתבי אישום בלבד.

נתונים לשנת 2021 (לפי פרסום של גבי ניצן)	נתון סטטיסטי
תלונות חדשות שהגיעו למרכזי הסיוע	כ־14,000
כתבי אישום שהוגשו על ידי הפרקליטות	717
אחוז התלונות שלא הגיעו לכתבי אישום	95%
אחוז כתבי האישום שנסגרו מחוסר ראיות	65%

הפער הזה נובע, לדעתו, גם מסדרי עדיפויות כלכליים. אכיפה בכבישים מניבה הכנסות למדינה, בעוד חקירת עבירות מין דורשת משאבים יקרים ללא רווח כספי למערכת. במציאות כזו עברייני מין זוכים לצווי איסור פרסום נדיבים המאפשרים להם לגרור את המשפט שנים ולשחוק את הנפגעות נפשית וכלכלית. קמפיין האקרוסטיכון אך השבוע גדשה הסאה בקרב הציבור, מול השימוש הנרחב והכפול בצו איסור פרסום (שאי אפשר אפילו לדבר על זה שיש בכלל צו איסור פרסום. השתקה מוחלטת), במקרה של שי לי עטרי ונעמה שחר, הנאבקות מזה זמן מה בצו איסור הפרסום על שמו של האדם שתקף אותן מינית. צרמה לציבור ההבנה, שאותו האדם שפגע בעטרי פגע גם בשחר, בזכות אותה מעטפת ההגנה של צו איסור הפרסום. שהרי אם הוא לא היה קיים, ניתן היה להזהיר ולהגן על נפגעות ונפגעים עתידיים מפני הסכנה האורבת בשהות לצדו. מה גם שהתברר כי מדובר במוזיקאי פעיל, שזכה לשיתופי פעולה מקצועיים ושם טוב עד היום.

במהלך קריאייטיבי מבריק, נועם דן יצרה מבנה של פוסט בפייסבוק שמאפשר את ציון שם הפוגע המיני באקרוסטיכון, וכך לרמוז את שמו. הפוסט שלה עורר המון סימני שאלה, בקשות להבין מי זה אותו הפוגע ומי שהבינו את הרמז, יצרו פוסטים משלהם על מנת להדהד את שמו ברמז ואת הסכנה של להיות אתו בקשר. וכן, גם להוקיע אותו מקרב תעשיית המוזיקה. באופן מרגש ומבורך, גם גברים רבים בתעשייה שיתפו פעולה עם הקמפיין וציינו את החשיבות שלו עבורם, בעוד בעבר גברים רבים שתקו או צופפו שורות למען שמם הטוב של התוקפים, כיום יש מי שמשמיעים קול ברור וחד משמעי. נוצרה תנועה סולידרית מרגשת ומפתיעה בהיקפים שלה. בנוסף לאקרוסטיכון עלו עוד אמצעים מקוריים אבל פחות נפוצים של רמיזות עקיפות לפוגע דרך צילומי מסך מעמוד הויקיפדיה שלו, תגובות זועמות על פוסטים בהם מופיעה תמונתו למשל מאירוח ברדיו, סטוריז המדגישים את שמות האמנים ששיתפו אתו פעולה עד היום ובמיוחד, בגרסת הכיסוי ל-"שיר הגנת הצומח" של נעמי שמר שבאופן אירוני ממש נכתב כשיר מחאה על אי ההגנה מפני הטרדות מיניות. הציבור הוכיח כי יש גבול לכל תעלול. כאשר המערכת מנסה להשתיק, הציבור מוצא דרכים יצירתיות לחשוף את האמת ולהגן על עצמו. *** לעוד תכנים היכנסו למיוזלטר השבועי להרשמה חינם