מוסתר ומושתק: על מסמכי אפשטיין, החשיפות החדשות על מה שקרה פה בארץ ו... השיר החדש שלי "נקבים נקבים"

ראשית אזהרת טריגר. למרות שעם כל מה שצף עכשיו ברשת, סביב מסמכי אפשטיין, נראה שהכל כבר חשוף ומטרגר גם בלי לשאול אותנו, נפגעות ונפגעים, איך זה מרגיש לנו. במאמר/טור אישי הזה, אני רוצה לשים את נקודת המבט שלי כל העניין הזה, גם מהמקום האישי והחשוף מאוד של הפגיעות שעברתי בעצמי. מקום שעומד להיחשף עוד יותר עם צאתו של הסינגל החדש, "נקבים נקבים", ב-22.2.26. | מאת: שיר אלוני

Geoff Livingston from DC, USA הפגנת דרישה לשחרור כל מסמכי אפשטיין לאור. CC BY 4.0

נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים גָּלוּי וְיָדוּעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר יִהְיֶה לַעֲמֹד לְפָנֶיךָ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת.

נְקָבִים נְקָבִים חֻלְּלוּ חֻלְּלוּ מֻסְתָּר וּמֻשְׁתָּק וְאִי אֶפְשָׁר

חַיֶּבֶת לַעֲמֹד כְּאִלּוּ כְּלוּם כָּל חַיַּי.

(מילות השיר החדש שלי, "נקבים נקבים"). 1% בלבד מתוך מה שמכונה "מסמכי אפשטיין", פורסמו לאור עד כה, והעולם מתחרפן. למי שלא חיים על הכדור הזה ולא שמעו דבר, אסכם: מדובר על המון חומר של ניירת, צילומים, תמונות, וידיאו, תכתובות מיילים, בין ג'פרי אפשטיין שאינו בין החיים יותר (ספק התאבד בתאו בכלא, ספק נרצח כדי שישתוק) לבין שועי עולם, לקוחות מכל התחומים והתעשיות העשירים בעולם, גברים וגם נשים, שהיו חלק ממעגלים של פשיעה ושליטה חולנית. סחר מיני בילדים (משני המינים, מכל העולם), פגיעה והתעללות אף מעבר לנושא המיני. טקסים קניבליים. סחר בסמים בהיקף עצום. עסקאות ותכניות שמשפיעות על החיים של כולנו, בין היתר גם התכנון של סיפור החיסונים בקורונה. גלוי וידוע. כל הדברים האלה, למי שמכונים "חובבי קונספירציות" ולא בקטע טוב או מחמיא, היו ידועים מזמן. "פיצה גייט", כביטוי, נפוץ וידוע לי, לפחות חמש-שש שנים. כל מה שקורה עכשיו זה שהאמת מתחילה לצוף במיינסטרים ולקבל את חותמת הכשרות של מי ששולטים במידע המנהל את חיינו. מי שלא מחכים שהמיינסטרים יתעורר, מחפשים את המידע ומוצאים בערוצים אזרחיים עצמאיים, אבל רוב האנשים מעדיפים לחכות למוצא פיהם של ערוצים מסחריים או ממומני ממשלה, מתוך האמונה התמימה כל כך שערוצים אלה מחויבים יותר לאתיקה עיתונאית, לסטנדרטים מקצועיים. אבל זה כבר מזמן לא המצב והרבה מדי עיתונאים בערוצים המסחריים האלה מנהלים אינטרסים שנוגדים את האתיקה העיתונאית הטהורה (ע"ע פרשת חיים לוינסון שהתפוצצה לא מזמן). גם, כי הערוצים הם בבעלות ובחסויות של חברות מסחריות, טייקונים, אותם שועי העולם שהיו גם במעגלים של אפשטיין או מעגלים אחרים שגם הם קיימים. אפשטיין הוא פשוט זה שנתפס... גם אצלנו כאן בארץ, בשנה האחרונה במיוחד, יש התעוררות אדירה ואומץ של נפגעות ונפגעים מהקהילה הדתית, לחשוף ולדבר על פגיעות מיניות טקסיות. ועדות בכנסת שמתחילות לדון בדברים ולשים אותן על השולחן. בתוך האקלים של הרשתות החברתיות והיכולת של כמעט כל אחד להעלות סרטון או פוסט שמדבר את האמת, לחשוף ולספר, בלי לחכות לעיתונות המסחרית העולמית שתזיז את עצמה, החלו להימצא הכוחות והאומץ לשים את האמת גם במקומות שזה יכול להזיז ולשנות משהו. למרות שעדיין יש צנזורה, תביעות השתקה, איומים, וכן- אני מסוגלת להאמין שוירג'יניה ג'ופרה שדיברה על אפשטיין והנסיך אנדרו, נרצחה ולא התאבדה. ועכשיו... לזווית האישית שלי בזה, שאני מקווה שתעזור לכם להבין את המתחולל כעת בנפשם ונפשן של המון המון נפגעות ונפגעים כמוני. אפילו בלי הסנסציות של פוגעים מפורסמים ועשירים. גם מקרים משפחתיים, פנימיים, "רגילים" ולא נוצצים. לא קל לי בכלל בכלל לכתוב את הפסקאות הבאות. נשימה עמוקה. אבא שלי, אברהם אלוני ז"ל, שהלך לעולמו בשנת 2018, היה יועץ מס ואחד האנשים הכי מוכרים בירושלים של שנות ה-80. הוא ניהל עשרות תיקים של לקוחות ועסקים מרכזיים בעיר. הוא היה גם גזבר תנועת הליכוד לתקופה, חבר בהנהלת לשכת יועצי המס. הוא בנה את עצמו ממינוס, לא מאפס. מילדות של עוני מרוד ומאוד לא נורמלי, ברומניה בשנים פוסט-השואה. יש לי זכרונות מהילדות המוקדמת על פגיעה בי. דברים שילדה קטנה מדי לא אמורה לזכור. היו גם תמונות, שלא נורמלי שאבא יצלם את בתו התינוקת. היו לי התנהגויות, שלא אופייניות לילדה קטנה. אלא... לילדה שנפגעה. סיפרו לי, שבגיל שנתיים קרתה לי התחשמלות ובגלל זה הפסקתי לדבר ורצו לקחת אותי לגן שיקומי. הייתי בגן השיקומי וחזרתי לתפקוד. כיום אני תוהה אם זה עוד אחד מהשקרים שסיפרו לי לכאורה, כדי שלא אפגע מהאמת. לרכך לי את המציאות ולעוות אותה. האם זה באמת מה שקרה לי בגיל שנתיים? או משהו אחר שגרם לי לשתוק פתאום?... הייתה גם אלימות פיזית, מכות, במשפחה. על זה ידעתי ממה שהאחיות ואחי סיפרו לי כשניסו להסביר לי למה שמו אותי במשפחה אומנת. גם הריבים והצעקות האיומים שהיו בבית, שיקפו היטב שככה זה היה תמיד. אבל הפגיעות המיניות שקרו לאחיותיי, הגיעו להבנתי רק כשהייתי בכיתה ט'. נסענו יחד שלוש האחיות לטיול באי טנריף. שם, ברגע של ריב נוסף בין שתי אחיותיי, אחת מהן אמרה לשניה, "את תמיד היית האישה של אבא". זה הפיל לי את האסימון, בלי שהן היו צריכות לומר שום דבר נוסף. הבנתי הכל. בשנים העוקבות, קיבלתי מהן את האמת כשהן הרגישו מוכנות לספר לי. הזעזוע שלי ממה שהן סיפרו, גרם לי לנסות ולנתק את אבא שלי מחיי, לקרוא לו "אבא טכני", נהג, כספומט, לא להראות לו שום אהבה. אבל כולנו היינו תלויות בו כלכלית. ראיתי שאחיותיי ממשיכות להיות אתו בקשר ולכן, לקחתי דוגמא ואת המסר: "קחי ממנו מה שאת צריכה, כי את צריכה". כן, הייתי צריכה את אבא שלי, גם עם הדפיקות האיומה והמחרידה הזו. אני סבורה, שלא הצלחנו לעשות שום מהלך נגדו, במיוחד מהסיבה של התלות הכלכלית. אימא שלנו הייתה חולה ולמרבה הצער אפשר לומר, השתגעה מההבנה והידיעה מה התחולל מתחת לאפה כל השנים האלה. לפני שאמשיך, אני רוצה לכתוב- כבר סלחתי לו על עצמי. לא על כל הדברים שאני חושדת שהוא עשה או היה מעורב בהם ואין לי מושג מה ההיקף. לראשונה אני כותבת בפומבי: אני חושדת שאבי ניסה להקים בסוף שנות התשעים רשת לסחר מיני בתינוקות. ניסה להקים עמותה בשם "ילדים", בתואנה שהוא רוצה ליצור שירות שיסייע להביא תינוקות יתומים להורים מאמצים בישראל. למרבה המזל, הוא לא הצליח. אבל הייתה לפחות שנה, הייתי בכיתה ח', שבמהלכה היה לנו טיול לרומניה, עם אמי החורגת דאז שהייתה נשואה לאבי- דוינה פושקשו, היו כמה ימים שסיירנו גם בבתי יתומים שם. בתי יתומים עצובים, מוזנחים, אפלים, מלאים במיטות עם תינוקות. עם כל הקשרים וההקשרים שהיו לו, עם החתיכות של שיחות וחצאי חיוכים ששמעתי במשרדו (הגם שהרוב התנהל ברומנית ולא הבנתי הכל), אני לא אתפלא אם הוא עשה או היה מעורב בדברים שכעת עולים וצפים בתקשורת. במהלך השנים הייתי בדיאלוג לא פשוט מול אחיותיי הגדולות על הזכות שלי לדבר את הדברים האלה. כל הזמן הועבר לי שזה שלהן, שרק להן זה קרה. אבל גם אני נפגעתי. גם לי יש לפחות את הזכות לומר שנפגעתי. הן מאוד רצו אולי להאמין שהן הצליחו להגן עליו מפניי, אבל זה אולי מנגנון הכחשה שהן פיתחו כדי להגן על נשמתן מהמשמעויות המזוויעות של הנוכחות של אבא בחיים שלנו. כי אבא שלי היה בכל מקום בילדות שלי. הוא לא נעלם לשום מקום. היו לו תפקידים. רק לחשוב, כמה מסוכן זה היה שאבא שלי היה בא לבקר אותי בפנימיית בויאר. לא רק מסוכן בשבילי. הסכנה שהוא הסתובב שם, כשיש עוד המון חברות וחברים שלי שם. זו הבנה מזוויעה ומחליאה. עד כמה שראיתי, הבנתי, קלטתי, לא היה כלום בהקשר הזה. אני מתפללת שזה נכון ואף אחד או אחת לא נפגעו ממנו באותן שנים. את כל הדברים האלה סחבתי אתי במשך השנים בתוך כל שאר הזוועות והטראומות הראשיות שקרו כולל התאבדותו של אחי אורי ז"ל. עיבדתי את הדברים דרך היצירות שלי, קטעי שירה שכתבתי כמו "נקבים נקבים" אבל גם קטעים שהופיעו בספרי השירה שלי. ההתייחסות הכי ישירה שלי עד היום לנושא הייתה דרך הסרט "הסוף" שעשיתי בכלל על מה שקרה לאחי, אבל הגעתי גם להתייחס לסיפור הזה של הפגיעה המינית שקרתה במשפחה, כי ברור מאוד- שהאלימות שגם הוא חווה, הידיעה שלו על מה שקרה לאחיותיו ואולי דברים שהוא בעצמו נחשף אליהם- פצעו את נפשו באופן חמור עד כדי כך שהחליט לסיים את חייו. הניסיון שלי לדבר על זה עם אבא מול המצלמה, שרודד לדקה חומלת מאוד, רק כדי להיות ממוקדת על הסיפור של אחי ולא על מה שקרה. ועכשיו, כתבתי את כל הדברים האלה. אישרתי לעצמי את האמיתות האלה של חיי. וכך גם אינספור הנפגעות והנפגעים בעולם, כל מה שהם רוצים לעצמם ובמיוחד מי שחוו את זה בילדות, זה את האישור לזה שהם באמת חוו את מה שהם חוו. שיש עדויות, ראיות, מסמכים. שיש להם דרך לתבוע צדק. אבל אפילו יותר מזה: שיש להם דרך לאשר שהם הבינו נכון, הבינו הכל, הבינו מעבר לכל השקרים. שהמבוגרים האלה, אינם אנשים טובים, גם אם הם האנשים שאותם היינו צריכים כדי לגדול, כי זה היה התפקיד שלהם. כולנו כמהנו וחסרו לנו, דמויות הורים שאפשר לסמוך עליהן והכמיהה הזו נוצלה למעשים איומים. ומה יכולים לעשות מי שהתמזל מזלם לא להיות נפגעים? אתם יכולים לעזור לנו להגיע לאמת. לדבר אותה. לאפשר לנו מרחבים בטוחים לעבד את מה שקרה לנו. להילחם על מערכת חוק שתאפשר לנו להעיד ולמצוא צדק. ליצור מנגנונים בדומה למנגון עדי מדינה, כדי להגן על מי שהסיפורים שלהם עלולים לחשוף אותם לרצח אפשרי. כי הם מעזים לחשוף אדם בעל כוח כלכלי או שלטוני. במקרה שלנו, אחותי הבכורה היא עו"ד רוני אלוני סדובניק שעושה חיל מזה שנים רבות בסיוע ובהגנה על נפגעות ונפגעי תקיפה מינית, עושה אקטיביזם משפטי דרך הפסיקות וההישגים שהיא פועלת לקראתם. היום, 14.2 יש לה יומולדת. היא הייתה פורצת הדרך הראשונה, שדיברה בתקשורת על מה שקרה עוד כשאבינו היה חי. האומץ שלה היה לי למופת לעשייה שלי. תודה שקראתם עד כאן. הסינגל "נקבים נקבים" ניתן להאזנה כאן. * כתבה זו מפורסמת במסגרת המיוזלטר השבועי. כאן ניתן להירשם לקבלת עדכונים.