התמודדות עם דחיינות: איך להוציא לאור את הפרויקט שאתם מבשלים כבר כמה שנים?
- שיר אלוני
- לפני יומיים
- זמן קריאה 4 דקות
הייתה לי אתמול שיחה מעניינת מאוד עם חבר יוצר, שבמשך כמה שנים עובד על אלבום הסולו שלו. דיברנו על כל הדברים שגורמים לו לדחיין ולעשות כל מיני תרגילים לעצמו כדי לא לעשות את הצעד הזה שמפחיד אותו. יכול להיות שגם לכם זה קורה או קרה בצורה כזו או אחרת, אז ריכזתי לכאן כמה מהדברים שאמרתי לו ואני רוצה לומר גם לכם. | מאת: שיר אלוני
לפני הכל אני אגיד, שהסיבות לדחיינות יכולות להיות מאוד מגוונות ולמוח שלנו יש טריקים "להגן עלינו" מפני האיום שהוא צופה ממה שיכול לקרות אם נעשה את הצעד הזה שאנחנו מפחדים לקחת. אז אפרוש רגע את הדברים שיכול להיות שקורים לכם במסגרת הדחיינות:
-בכל פעם שאתם עומדים לקבל החלטה שתקדם אתכם לקראת השלמת הפרויקט, כמו, לבחור את הסינגל המוביל של האלבום, אתם מתחילים שוב להתלבט ולא מצליחים לקבל את ההחלטה. כי המשמעות היא שאתם תצטרכו להתקדם. ולפעמים ההתלבטויות הן על דברים שוליים מאוד. העיקר שזה ייתן לכם עוד זמן לא לעשות את הצעד שמפחיד אתכם.
-יש פחד מהשאלה מה זה אומר עליכם. אתם מזדהים עם הפרויקט, כאילו אתם עומדים להוציא את הלב שלכם החוצה. אין הפרדה או הבנה, שזה רק פרויקט אחד מתוך חיים שלמים של יצירה שיכולים להיות לכם. מבחינתכם, אתם זה הפרויקט ולכן זה מאוד מפחיד. בנוסף, אין לכם היכרות עם התהליכים שבהם פרויקט יוצא לאור, איך התקשורת מקבלת אותו ואיך הקהל אז יש לכם אמונות מגבילות שגורמות לכם לפחד לעשות את הצעד (למשל, האמונה שאם הוצאתם שיר "גרוע" זה לנצח יסמן אתכם כ-"גרועים").
-אתם סוחבים חוסר בטחון סביב מה שאתם רוצים שיקרה באלבום, נוטים להסכים בכניעה עם אנשים סביבכם שמהווים מראה לפחדים שלכם- שאומרים לכם שאתם עוד לא מוכנים, לא מתלהבים וכו'. הם משקפים לכם את חוסר הביטחון שלכם. אתם אפילו קצת מחפשים את האישור הזה מהם, כדי שתוכלו לומר לעצמכם שזה נכון שאתם עוד לא מוכנים.
-אין גבול לכמות השינויים והתיקונים שאתם רוצים לעשות, שינויים מאוד מאוד מינוריים וקטנים שאף אחד אחר לא קולט מה שיניתם ואפילו אתם לא בטוחים שבאמת שיניתם משהו. ו/או חיפוש מתמיד אחרי עוד כלי, עוד משהו שאתם יכולים להשתמש בו וליישם כדי שהפרויקט יהיה "מושלם".
-ייתכן שהנושאים או התקופה או הזהות שהפרויקט שלכם מייצג, מכיוון שעבר כל כך הרבה זמן, אלה נושאים שכבר לא בא לכם לגעת בהם, שכבר התגברתם עליהם או להיפך, כואבים מדי. וגם זה יכול להיות חלק מהרקע שגורם לכם לדחיין את זה. ועוד זווית אפשרית- שאתם מפחדים מה הפרויקט הזה יגיד לסביבה עליכם כשהוא ייצא. האם זו יכול לפגוע במישהו שכתבתם עליו וכן הלאה.
המפתח בעיניי להתמודדות עם רוב מה שקורה לכם הוא- חוסר הזדהות עם הפרויקט. ברגע שאנחנו מצליחים להבין- שאנחנו לא הפרויקט, שהפרויקט אולי מייצג חלק מהדרך שלנו אבל לא את כולה, שמותר לנו להיות בדרך, לגדול ולצמוח, שיכולים להיות לנו עוד המון פרויקטים בהמשך- במיוחד כשמבינים שאם זה היה חבר שלנו שמתבחבש ככה עם פרויקט שלו היינו אומרים לו "מה אתה גנוב? תוציא את זה כבר, שחרר את זה"... אנחנו נעשים יותר מוכנים להתקדם.
והנה עוד כמה טיפים שיכולים לעזור להתמודד עם הדחיינות הזו:
-להציב דדליין ולהתחייב עליו מול מישהו שיהיה אחראי על זה איתכם. כשיש דדליין זה עוזר לסגור פינות אחרונות יותר בקלות.
-לפרק את המשימות של סיום הפרויקט והוצאתו לאור למשימות קטנות שקל לבצע, כל יום עוד קצת. לי יש סט קבוע של משימות כאלה שאני פשוט מעתיקה ומדביקה מפרויקט לפרויקט ומבצעת עד שיוצא.
כשזה מפורק למנות קטנות זה הרבה פחות מאיים.
-לזכור שבימינו ובמיוחד בסביבה הטכנולוגית והתקשורתית שיש- תמיד אפשר לחזור ולתקן, להחליף גרסה, גם אחרי שהוצאתם לאור. תמיד יכולים להוציא "רמיקס", "גרסת הבמאית", גרסה אקוסטית, גרסה חשמלית... הכל טוב. זה רק נותן לכם עוד חומר להישאר בתודעה של הקהל.
-להשמיע או לשלוח את הפרויקט רק למעגל מאוד קטן של אנשים לפני שאתם ממש משיקים לעולם. אנשים שאתם סומכים עליהם ועל הטעם שלהם, שאתם יודעים שיגידו לכם את האמת. מצד שני- לא רק מוזיקאים, לא רק אנשים טכניים. תנו את זה גם לאנשים שאין להם מושג. שיגיבו אליכם מהלב ולא מהמקום האנליטי. החשיפה הראשונית תעזור לכם להתמודד ולהכיר בכך שכל אחד יכול לקבל את זה אחרת, שיש מי שלא יבינו ויש מי שיעופו על זה. ושאתם לא יכולים לדעת עד שלא תוציאו את זה לאור.
-תזכרו שכל עוד אתם לא שם ענק, שכל פיפס שלהם ישר מופיע בתקשורת ומדווח, יכולה להיות בכלל תקופה ארוכה של בניית תשומת הלב אליכם ואל הפרויקט שלכם. יכול להיות גם שקט צרצרים. וזה ממש בסדר. כי משם בונים, לאט לאט. דרך הופעות, דרך צבירת עוקבים אונליין, דרך נוכחות בעולם.
תגובות