איך למצוא את הבעיה שאני רוצה לפתור- לעצמי, לקהל שלי, ללקוחות שלי

ראיתי השבוע סרטון שאומר שאחד הדברים שמגדירים עסק שיכול להצליח באמת, זה אם יש להם מיקוד אמיתי בתשובה לשאלה- מה הבעיה שהעסק בא לפתור ללקוחות שלו. אמנם זה קצת מוזר לשאול את זה גם בהקשר של מיתוג למוזיקה או ליצירה שלך, אבל מה שהוא אומר זה שלא משנה כמה עסקים או פרויקטים יש לך, איכשהו הכל אמור לענות על בעיה כלשהי של הלקוחות שלך. לענות על צורך. אז במקום לנסות לענות על זה רק לעצמי, משתפת אתכם את החשיבה הזו. מוזמנים לשתף מה אתם חושבים על זה. / מאת: שיר אלוני זה מאתגר לענות על זה במיוחד בתחום יצירתי כל כך- גם כשיש לי מגוון של מוצרים- גם החלל של שדה שאנחנו מציעים להשכרה, גם שירותי המדיה, גם הייעוץ שלי ליוצרים ומעל לכל זה גם יש את המוזיקה שלי. אבל זו הסיבה למה כנראה עד היום היה לי קשה לשווק את שדה באופן מרוכז וברור- כך שגם לקהל יהיה ברור. אז להצליח לענות מה אני מגיעה לפתור גם דרך שדה, גם דרך המוזיקה שלי? וואו. זה מרגיש לי כמו משהו שדורש חשיבה עמוקה. כי הקהל של השכרת שדה להרצאות הוא לא בהכרח אותו הקהל שיקשיב למוזיקה שלי.

(אחד הג'אמים האחרונים בשדה. צילום עצמי)

המחשבות הראשונות שעלו לי היו, שהקמתי את שדה מתוך הרצון להיות מקום שתומך ביוצרים בתחילת דרכם, מקום שעוזר ליוצרים עם כלים, במה, ידע. שיש הכל במקום אחד- כל הפתרונות שאני יכולה לספק מתוך הכשרונות שלי. אבל אז, איך המוזיקה שלי מתחברת לזה? היא מתחברת בנקודה של הניסיון שלי כמוזיקאית שממנו אני יכולה באמת לשתף ממקום כנה ואמיתי את מה שגם אני עברתי ויכולה לעזור עם זה למישהו שפחות מכיר ויודע. זה נכון גם מהכיוון שזה מקום שחלמתי שיהיה פשוט גם בשבילי- שגם אני כמוזיקאית הייתי שמחה להגיע למקום כזה שאפשר להיעזר בו במה שאני צריכה כדי להתקדם.

אבל זו תשובה מהירה מדי. יש משהו יותר עמוק מזה. בתקופה האחרונה אני עוברת עליות וירידות חזקות במצב הרוח, בין אם זה מהעבודה המאומצת, הלחץ הכלכלי, הדיכאון, צינון שקרה השבוע ואני עדיין מחלימה ממנו. למרות זאת המשכתי לעבוד, לעשות משימות איפה שיכולתי. ראיתי כמה היצירה והעבודה עושות לי טוב גם אם זה קשה, אחרי זה אני מרגישה טוב יותר. זה אולי הדבר שמחזיק אותי לאורך השנים, עם כל המשברים שעברתי (למי שלא מכירים אותי- אציין בקצרה חלק מהדברים: מות הוריי, התאבדותו של אחי במהלך שירותו הצבאי, המחלה הנפשית שהייתה לאמי ועוד). הבנתי ולמדתי עד כמה היצירה היא המקום הקדוש והטהור שעוזר לי להרים את עצמי מחדש, גם אם הוא קשה. כאן יש את המכנה המשותף העמוק יותר שמניע את כל העשייה שלי- לחלוק עם העולם את ההבנה, כמה היצירה עוזרת להתמודד גם המשברים והכאבים הכי קשים. איך זה מתבטא אצלי? במוזיקה שלי- אני כותבת על הנושא הזה, מדברת על זה עם הקהל, משתפת אותם איך השירים והיצירה עזרו לי להתגבר. בשדה- במבט חדש ואחר מבחינתי- אני מעניקה את מתנת היצירה והכלים שלה למי שצריכים אותה. אז זה כולל גם מי שסתם באים אליי לארח פעילות כלשהי ואינם דווקא אמנים. הם מגיעים למקום שכולו מדבר את הערכים של היצירה, לקהילה שמדברת את הערכים האלה, אליי ואל הלב שלי. עצם המקום הוא יצירה שלי שעוזרת לי להתגבר כל יום, על מה שעברתי, להישאר בדרך ובאופטימיות למרות הכל. כשיש לי לקוחות, הם התרופה שלי לא פחות משאני התרופה שלהם. גם בכל הפרסומים שלי, בכל העשייה בשדה, אני לא פעם חושפת בכנות את מה שעובר עליי, אומרת את האמת- כי אני שומעת כמה זה נותן למי שעוקבים אחריי השראה, נחמה, אולי גם כוח לקום מהמשברים שלהם, להשתמש ביצירה שלהם כמשהו שעוזר להם להתנחם. זה חוט השני שעובר דרך כל הדברים. יצירה, שעוזרת להיות אופטימיים למרות הכל. גם כשקשה. להיות ביחד בתוך זה. אז הבעיה, או הצורך העמוק שאני פותרת ללקוחות שלי- זה הצורך באופטימיות, נחמה, עידוד, למצוא את הכוחות הפנימיים שעוזרים להתגבר על כאבי החיים. להצליח לקום בבוקר עם חשק ואנרגיות ליום חדש. אני עושה את זה דרך המוזיקה שאני יוצרת ודרך שדה- בזה שאני מראה בשקיפות וכנות את הדרך שלי לכולם, גם כשטוב לי וגם כשרע ממש, בזה שאני משתפת גם את הרגעים השמחים וגם את הרגעים הכואבים אבל בעיקר- בזה שאני לא מוותרת. כל יום מחדש, לקום, לא משנה מה המצב שלי, למצוא את הכלים והדרכים היצירתיות להישאר עם הראש מעל למים. לשתף אתכם את הכלים האלה. לעזור לכל מי שמגיעים אליי לקבל כלים יצירתיים להביע את עצמם ולהצליח עם היצירה הזו. אז מה זה מדייק עכשיו? יכול להיות שאת כל מה שאני עושה עליי לחשוב מחדש דרך הפריזמה הייחודית הזו. להסביר הכל דרך הנקודה הזו. כי היא המהות האמתית, הבוערת והמרגשת שמתניעה אותי בחיים. הסיבה לקום בבוקר ולהמשיך גם כשלא קל. אז גם אתם מוזמנים לשאול את עצמכם: מה הדבר העמוק שאתם פותרים, בתוך העסק שלכם, ללקוחות שלכם? ואגב, אם אתם כבר כאן, אשמח לשמוע מכם מה אתם חושבים, האם באמת קלעתי במה שכתבתי? אולי יש משהו שאני מפספסת? תרגישו חופשי לעזור לי למצוא את הדיוק הנכון, מתוך ההיכרות שלכם אתי ועם שדה.