איך להיגמל מהתנהגויות שמרחיקות אותנו מההצלחה?

לאחר שצפיתי בשיחה מרתקת על מה שגורם לנו להתמכר להתנהגויות וחומרים, קיבלתי השראה לעשות תהליך גמילה אישי שיעזור לי להיגמל מההתנהגויות שפוגעות ביכולת שלי להתקדם כיוצרת. אני עומדת לעבור את התהליך הזה, וסיכמתי גם מתוך השיחה את השלבים עבור מי שירצו לעשות את זה גם.

יש רגעים בחיים שאנחנו מרגישים שאנחנו מתרחקים מהמהות שלנו, כי אנחנו נמשכים שוב ושוב להרגלים שהם אולי כיפיים ומרגיעים בטווח הקצר, אבל הם מסיחים את הדעת ממה שדורש מאמץ ובאמת מקדם אותנו. כיוצרים, במיוחד מי שמתמודדים עם עומס רגשי, פוסט טראומה או פשוט עם מציאות קשוחה, זו התמודדות קבועה אבל כזו שיש לה פתרונות עדינים, חומלים ואפילו כיפיים.

מה זו גמילה?

בגמילה אנחנו מתקנים את המוח שלנו, אחרי הרבה זמן שבו המוח השתנה והתרגל לפעולות, התנהגויות, מחשבות וחומרים- שהובילו אותנו בדרך שהיא פחות מיטיבה איתנו. עצירה שלהם והחלפתם בהרגלים מיטיבים יותר, שמעוררים דופמין באופן עדין (ההבדל בין להזריק הרואין לבין ליהנות ממוזיקה טובה), ובאופן יותר עמוק מזה, זה מאפשר לנו ללמוד להתחבר לעצמנו מחדש, להתמודד עם הכאב של החיים לא דרך בריחה אלא דרך נוכחות והקשבה לעצמנו. לאט לאט לחזור להוביל את החיים שלנו, ולא לתת להם להיגרר.

שלב 1: זיהוי

לפני שמתחילים לשנות, מזהים ועשים רשימה: מהם ההרגלים שגורמים לנו להתנתק מהגוף, מהרגש, מהרצון האמיתי שלנו? מה אתם עושים כשאתם בורחים? ממה אתם בורחים? רשמו. בלי שיפוט. אצלי לדוגמא- כשאני עומדת מול משימה שמאתגרת אותי רגשית, אני נוטה להתחיל לשחק במחשק מחשב שאני נהנית ממנו או לראות פרק בסדרה בנטפליקס. ואז ההרגל הזה הופך קבוע במקום שיהיה לי את הכוח והדרייב לעשות את מה שאני באמת צריכה לעשות.

שלב 2: הבנה

שאלו את עצמכם: מה ההתנהגויות האלה נותנות לי? כי הן כן נותנות משהו. יש שם רווח נסתר. לפעמים זו תחושת שליטה, לפעמים זה ניתוק רגעי מהצפה רגשית, לפעמים זה פשוט מנוחה מזויפת שאין לנו מושג איך להשיג אחרת. בדוגמא שלי- אני מקבלת חופש רגעי מהצורך להיות המבוגרת שמשיגה הופעות, חוזרת רגע להיות ילדה שמשחקת, או נהנית מהפסיביות שבלצפות בסדרה.

שלב 3: מיקוד בשינוי הרגל אחד ובחירת הצעדים לביצוע

• מה ההתנהגות הכי דחופה שדורשת שינוי? כזו שברגע שהיא תשתנה עוד התנהגויות ייפתרו? (אצלי זו הנטייה להיות הרבה יותר מדי זמן ליד מסכים, מה שמוביל גם לאכילה מול המחשב למשל).
  

• לפרק את הצעדים הקטנים שיעזרו לי להתחיל להיגמל (בדוגמא שלי- החלטה על שעות מסך ברורות שאני לא עוברת אותן, אפליקציות לחסימת סושיאל מדיה לשעות מוגבלות ועוד)
  

• מה האלטרנטיבה שתרגיש כמו חמלה ולא כמו עונש? בדוגמא שלי- במקום לשבת מול המסך, אני יכולה לצאת לסיבוב הליכה, לבשל, ללכת לקבל חיבוק מבעלי, לג'מג'ם אתו, לנגן בכללי... אז ליצור לעצמנו תפריט של פעולות קטנות שמרימות את מצב הרוח בעדינות.
  

אל תנסו לשנות הכל. תבחרו התנהגות אחת. תחליפו אותה במשהו בריא יותר, לאט לאט.

שלב 4: תרגול נוכחות

ההרגל הכי עמוק לגמילה הוא נוכחות. להפסיק לברוח ממה שאנחנו מרגישים. להישאר עם מה שעולה – גם אם זה כואב. לבכות, לכעוס, לכתוב, לנוח... בלי מסך, בלי ממתק, בלי טוקבק. רק אתם, רגע של שקט, והידיעה שאתם בונים מערכת יחסים חדשה עם עצמכם. לומדים להיות אמיתיים עם עצמכם ועם הסביבה. כן, זה לא קל. ממש לא. אחד הדברים שהכי בא לי כשאני עצבנית זה לאכול משהו. אבל להצליח לתפוס את זה לפני שזה קורה, לשים לב למה שאני מרגישה, לתת לזה ביטוי, לפרוק את זה. זה העניין.

שלב 5: גיבוי רגשי

תכינו מראש דרכי וויסות רגשי כאלטרנטיבה להרגלים הבעייתיים. למשל:

• נשימות

• יומן רגשי

• שיחה עם חבר/ה

• אמבטיה

• מדיטציה

• הליכה

  
  

  תכינו אותן מראש, כמו ערכת עזרה ראשונה לעצמכם, רגע לפני שתרצו לברוח.

בהצלחה ומוזמנים לשתף אותי איך הולך.