זכרונות הם כל מה שיש לנו- יהודה מסס לייב בבית היוצר
- שיר אלוני
- לפני 21 שעות
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: לפני 6 שעות
יהודה מסס טווה זכרונות משכונת ילדותו הדו לשונית בנתיבות, מספר בדיחות שכולם מיד מבינים, ובכך יחד עם המוזיקה יוצר מופע סוחף, מרקיד, מול קהל נלהב. אוסף רשמים מההופעה החיה בבית היוצר, 10.2.26 | מאת: שיר אלוני
המופע הוא מסע בין האלבומים שהקליט: "אמת פשוטה" מ-2007, דרך פרויקט "מזרב" שיצר יחד עם אהוד מנור (שהלך לעולמו באמצע העבודה על הפרויקט), "מחשבות" – אלבום שהוא יצירה משותפת של מסס עם עמיר בניון והאלבום "זכרונות" אותו יצר יחד עם ויקטור ויצמן, אלבום שחוזר אל השורשים אבל ממקום אישי וחדש.
מסס מתחיל עם שירים במרוקאית, בטעמים אנדלוסיים. פתאום טנגו, פתאום עברית, פתאום רגוע. נדמה שהיה עדיף, לו היה המופע לא מול כיסאות ושולחנות אלא פתוח לריקודים. המקום מלא מפה לפה, קהל בוגר שנראה שעבורם זה מופע עמוס פניני נוסטלגיה.
הכל בתוך קישוט אלקטרוני מאחורה (פיצ'ר שהוסיפו בבית היוצר- מסך שאפשר להטעין אליו כל מיני דברים ויזואליים כתוספת להופעה) שמערבב כקליידוסקופ צבעוני עיטורים מזרחיים.
הכל מאוד מקצועי, ברמה גבוהה, השירה של מסס מרגשת במיוחד בשיר שיצר עם אהוד מנור, "בואי נתחרז": "כותב על אהבה ועל כאב".
אלעד בוהדנה שמנגן על הגיטרה החשמלית מפליא בסולואים וירטואוזיים (עדכנו אותי שמדובר בבן דודו של עמיר בניון), מיכל עמר המתופפת משלבת היטב את כלי ההקשה השונים, הפסנתרן נדב ביטון עוטף הכל באקורדים שמטעינים את המוזיקה במידה של תמימות, כך גם בקטעי הקישור. "אין לכם מושג כמה קשה זה להעלות ארבעה מרוקאים על הבמה, בינתיים לא רבנו", הוא צוחק.
הוא שר ב-ר' מתגלגלת כמו של הזמרים של פעם, לרגעים נשמע לי כמו פבלו רוזנברג.
הטקסטים המושרים בעברית נוגעים בגעגוע ובפער שבין השורשים לישראל של היום.
לקראת סוף ההופעה, היה אירוח מקסים, בהפתעה, של בנו ירין מסס שעומד להוציא אלבום בכורה, הזמין אותו לשיר שיר שלו "הזקן השכונתי". מסס ביקש מאלבר (האיש הטכני של בית היוצר) להשמיע הקלטה בהפתעה מילדותו של ירין, כשביקש שיקנו לו גיטרה.
שמוליק דניאל עזר לו לטפל בהקלטה הזו מקלטת ישנה כשירין היה בן 6.5.
ירין נראה מופתע ונבוך מההקלטה שהייתה גם מצחיקה וחמודה, אך לצערי לא הצלחתי להבין ממנה את כל מה שנאמר אלא רק חלקית.
הם שרים ביחד ואז ירין לבד- מפציץ עם שיר כשהוא מזכיר לי בקולו שילוב בין עמיר בניון לשלמה ארצי ובגיטרה הוא בכלל רוקיסט. שיר מלא בכאב וביקורת חברתית על מה שקורה בין כולנו. מתבל את הקושי מול המלחמות הפנימיות עם המשפט מתפילת יום הכיפורים "אל נורא עלילה, המצא לנו מחילה בשעת הנעילה". שיר שיכול להיות להיט.
הוא מספר שאהוד מנור אמר לו שהוא בחר בו להלחין את האלבום האחרון כי בשבילו הוא בין מתי כספי לבועז שרעבי.
מבצע את "ברית עולם" לזכר אהוד ומתי יחדיו. ביצוע מלא רגש, מעט חושש, של פסנתר לבד והשירה של מסס בגוון קולו שיש בו מעט סלסול, יחד עם הקהל. מלווה במצגת תמונות של מתי מאחוריו.
"בסוף אנחנו רק אוספים זכרונות, מה נשאר לנו בסוף? רק זכרונות של אהבה"... הוא אומר. וצודק.
זו הופעה טובה ונעימה, כיף להקשיב לזה ולהרגיש מידה לא מבוטלת של נוסטלגיה (גם אם בעצמי ספגתי יותר מהצד של אמי שהייתה תוניסאית בכלל, ומעט מדי, עקב מחלתה). הקהל, שצילמו בפלאפונים הרבה מהשירים ושרו עם מסס את השירים הידועים ובמיוחד בשיר "אני שר לבדי עם הרוח", יצאו באורות.
אני מודה ללורן מילק שהזמינה אותי לסקר את ההופעה, מודה שלא שמעתי על מסס עד היום ונעים להכיר.
הנגנים:
כלי הקשה- מיכל עמר
גיטרה חשמלית, עוד, שירה- אלעד בוהדנה
קלידים- נדב ביטון
תגובות