מוזיקה, נפש וחיבור עמוק: סיפורה של הצ'לנית אדל הטל ז"ל שהלכה לעולמה השבוע
- שיר אלוני
- לפני יום אחד (1)
- זמן קריאה 5 דקות
המוזיקאית, הצ'לנית והמשוררת אדל הטל הלכה לעולמה לאחר התמודדות אמיצה עם מחלת הסרטן. הטל הותירה אחריה קהילה גדולה של חברים, עמיתים למקצוע ותלמידים הכואבים את פרידתה. במהלך חייה שילבה בין עשייה מוזיקלית ענפה ומגוונת על הבמות ובאולפנים, לבין גישת הוראה ייחודית שהתמקדה בחיבור של התלמיד אל עולמו הפנימי. | מאת: שיר אלוני
🎻 דרך מוזיקלית עשירה וענפה
הטל החלה את לימודי הצ'לו בשנת 1986, ולמדה אצל שאול שוורץ וגבי בלוטנר. בהמשך רכשה השכלה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. לאורך השנים פיתחה קריירה מוזיקלית ענפה שכללה ביטויים אמנותיים מגוונים:
* תזמורות והרכבים: היא ניגנה בתזמורות תחת ניצוחם של קארין בן יוסף ודניאל כהן. היא לקחה חלק פעיל בלהקת The Corridors, והייתה שותפה בעיבוד האלבום של ההרכב. שירי הלהקה זכו להשמעות רבות בתחנות הרדיו ושולבו בפסקול סדרת הטלוויזיה המצליחה "שטיסל".
* הופעות ושיתופי פעולה: הטל הופיעה לצד אמנים מובילים ובהם דניאל גלאי ושי טוכנר. היא ניגנה באירועי השקת ספרים, בתערוכות ובערבי שירה, והשתתפה בפרויקט "מנגנים בתחנה" מטעם רכבת ישראל. בין סבבי המחלה הספיקה גם להופיע עם להקת ג'יין בורדו.
* הוראה והדרכה: היא לימדה צ'לו באופן פרטי ברמת גן ובגבעתיים וכן בבתי ספר. בהוראתה העניקה לתלמידים כלים לאימון אפקטיבי, ללמידה עצמאית ולהבעה מוזיקלית אותנטית.
---
🔮 פילוסופיית היצירה והצליל הפנימי
עבור אדל הטל, הנגינה והיצירה היו כלים לביטוי רוחני ורגשי עמוק. בכתביה ניסחה את המושג "הצליל הפנימי", אותו הגדירה כסימן היכר למוזיקה השוכנת בתוך האדם: מעין נקודת אור המחוברת לתודעה. היא האמינה כי הוצאת הצליל הזה החוצה מזינה את נפש האמן, מעצימה את הערך העצמי ומאפשרת לפתח קצב התפתחות אישי המשתקף גם בסביבה.
כחלק מהוראתה, היא פיתחה ערכת קלפים ומדבקות ללימוד מעגל הקווינטות בדרך חווייתית. באמצעות הערכה ביקשה להעביר את רעיון האיזון בין כוחות משלימים (בדומה ליין ויאנג או למים ואש, המיוצגים בסולמות דו מג'ור ולה מינור). היא האמינה בצורך לאזן בין כוונה לבין הרפיה, ובין תכנון מוגדר לבין התמסרות מלאה להבעה, מתוך הבנה שהעבודה הטכנית על הגוף והקשת מזינה את הנוכחות של המוזיקה ולהפך.
💬 זיכרונות ופרידה של שותפים ומלווים לדרך
האנשים והמוזיקאים שעבדו לצדה של אדל וליוו אותה לאורך השנים מספרים על נשמה גבוהה, מלאת אהבה, חברות עמוקה וכישרון בלתי נגמר.
חברתה הקרובה, שירה ארמון גפן, נפרדת בכאב עצום מאחות נשמתה ב-26 השנים האחרונות:
"עכשיו את באמת מלאכית, עזבת אותנו מוקדם מדי. המחשבה על רמות הסבל שעברת במשך שנתיים וחודשיים... אתמול נטמנת באדמה בלוויה עצובה עד מאוד בבית עלמין קטן ואפילו טיפה פסטורלי, כמה דמעות נשפכו שם.
ליוויתי אותך כל תקופת המחלה בטיפולים מרחוק ובקשר רציף. בגלל עומס החיים והזמן שהחל בשנים האחרונות להאיץ, והפקקים הבלתי אפשריים, הנחמה שלי הייתה היכולת לטפל ולחזק מרחוק, להיות לך אוזן קשבת ותומכת כמה שניתן, ולעתים נדירות גם מצאנו את הזמן להיפגש פיזית ולהתחבק חזק. אני עוברת על הוואטסאפ ורואה עד כמה השנתיים האלו היו הכי אינטנסיביות שלנו בקשר חברות חזק ובלתי ניתן לפירוק, כאחיות נשמה במשך 26 שנה.
כאב לי שלא היה לי איך לקחת ממך את הסבל, שלא יכולתי להביא פתרון שיציל אותך. אדל היפה, את היית מלאכית גם כשהיית פה בגופך, נשמה גבוהה שתמיד היה בתוכה רכות והכלה, סבלנות, אהבה ורוך אינסופי. וכמה כישרון ורגש היה בך, אוקיינוס של כישרון ויכולות. אני כל כך עצובה שלא יהיה לי אותך בחיי, ושכל האנשים שאהבו אותך, הורייך, משפחתך, ילדתך הקטנה וכל תלמידייך יישארו עם חור בלב. גופך כבר לא עמד בזה.
את האמנת שתחלימי, נכנסת למאבק בטוחה ורגועה, סומכת ויודעת... למרות שניסיתי לשכנע אותך ללכת בדרך הטבעית, ממש התחננתי, את בחרת בדרך אחרת והרגשת שזו הדרך הנכונה, אבל בסוף כל האמונות האלו התחלפו לסבל נוראי והידרדרות איטית וקשה מנשוא. לא הגיע לך לסבול ולו אף לרגע. הנחמה שלי שאת לא סובלת יותר. עכשיו את חופשייה כמו הרוח, בעולם ללא כאב. אני אוהבת אותך, את תמיד תהיי בליבי, בלתי נשכחת ואהובה."
המוזיקאית והחברה הקרובה גלית ושדי, נפרדת בכאב ומשתפת בחיבור המוזיקלי והאישי העמוק ביניהן: "חברתי הקרובה אדל נפרדה הלילה מהעולם. הכרנו אי שם בסביבות 2011, כשהופענו יחד- גיטרה וצ'לו - בימי ה-"צוזאמן" הקסומים. לפני שש שנים היא הגיעה עם הצ'לו לבקר באולפן שלי בשוקן, והצליחה ללחוץ עליי להקליט ולצלם את הגרסה שלנו מהימים ההם לשיר "כל בוקר".
בשנים האחרונות הקשר הפך קרוב יותר, כשגרנו במרחק הליכה זו מזו. אני שיתפתי על פרידה מזוגיות ועל הדרך לטיפולי פוריות, והיא שיתפה אותי בדרך מהבדיקות הראשוניות, הגילוי של המחלה והדרך הקשה שהיא עוברת...
היה לה רצון עז לחזור לעשייה, לנגן בסשנים ולהופיע, ומדי פעם כשעלתה הזדמנות היא ניסתה לראות איך בכל זאת אפשר. היו לנו שיחות שיתוף ארוכות בהודעות מוקלטות בלי לעשות חשבון, שיחות עידוד, ושיחות על אימהות. הצלחתי לפגוש אותה כמה פעמים בתקופה הזו, לבקר אותה בבית, הלוואי והיו לנו עוד...
לפני כשבועיים, אחרי תקופה שלא שמענו זו מזו, הבנתי שהיא מתרחקת כי הרגישה שאני עם תינוקת ובטח לא פנויה. שאלתי מה היא צריכה, וביקשתי שלא תעשה בשבילי את החשבון. לשמחתי, עם קצת עזרה הצלחתי לעשות בשבילה משהו קטן. לא תיארתי לעצמי שהסוף כל כך קרוב.
בכל פעם שנפגשנו היא חזרה ואמרה כמה היא אוהבת את הביצוע המשותף שלנו לשיר 'כל בוקר'. אז הנה, כל בוקר. אני מקשיבה, בוכה וכבר מתגעגעת. תנוחי בשלום חברה יקרה ואהובה שלי, את לא סובלת יותר. תמיד תהיי בליבי."
המוזיקאי שחר כהן שיתף ברגעים המשותפים:
"ונדמה שישוב עם אדל הטל ז"ל (והצ'לו הנצחי שהיה נדמה כמו חלק מגופה). אתם אולי משפשפים עכשיו את העיניים כפי שעשיתי כשקיבלתי את ההודעה מבועז אתמול. ידעתי שחלתה בסרטן, אבל סיפרה שהחלימה והיו תכניות לעלות שוב את המופע שלנו, מופע משותף עם בועז כהן בו השתלבה כ"כ יפה עם הצ'לו שלה עד שהחלטנו לעלות גרסא משולשת שלו בקיץ 2023. הכרנו דרך חבר, ראובן שבת, שערך ערבי תרבות באחד מהם הפציעה אדל עם הצ'לו שלה. לקח כמה שנים, אבל מתכנון לארח אותי בהופעת יומולדת המסורתית בביתה נוצר המופע החד פעמי, גיטרה פסנתר וצ'לו, בז'אן ז'אק שאדל אהבה. אז גם נוצר הביצוע המיוחד שלפניכם, בו אדל גם אזרה אומץ ושרה יחד אתי. נוחי על משכבך בשלום אדל, מתכנן עם עוד חברים שמוקירים את זכרך לעלות מופע מחווה יפה לזכרך."
תגובות