מכיוון שהיום יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ובשבוע הבא יום הזיכרון ויום העצמאות, זו הזדמנות לכתוב תרגיל בהקשר הזה: על יכולת ההזדהות שלנו עם הצד השני, יהיה זה אשר יהיה. לנסות לכתוב מנקודת המבט של מי שאינם אנחנו, לראות את קווי הדמיון והשוני או לנהל דיאלוג בינינו. סביב הקונספט של כל אדם הוא אדם.

קחו דף ועט. נסו למצוא מקום שבו תוכלו לכתוב בנחת ורוגע. אפילו לחמש דקות.

קחו נשימה עמוקה ותדמיינו- איך נראה המקום הבטוח שלכם? המקום שהכי הרגשתם בו בטוחים בעולם? אהובים? רצויים? ואם עולה המחשבה, שמעולם לא היה כזה, נסו לדמיין את המקום שהייתם רוצים שיהיה לכם. איך הוא ירגיש, מה אתם רוצים שיהיה בו.

כתבו על הדף את מה שעלה בדמיונכם.

מה שנוצר כאן זה חומר גלם לשיר חדש. לפחות ההתחלה.

להתכתב עם הצל- החלקים בנו שאנחנו מרגישים שצריכים תשומת לב. למשל אני התכתבתי היום עם המרטירית שבי. זו שמקריבה יותר ממה שצריך ושוכחת לדאוג לעצמה.

ההתכתבות יכולה להיות חומר גלם לשיר חדש.

תודה שהצטרפתם, מוזמנים ומוזמנות לפרסם שירים וקטעים פרי עטכם ולבכם, להתייעץ, להציע תרגילי כתיבה וגם אני מדי פעם אכתוב כאן תרגילים אז שווה להצטרף ולהיות כאן.