מה קרה? למה ככה?

המצב האובדני שקרה לי, נוצר מהצטברות של גורמי סטרס.
הפירוק של הגורמים האלה, כאן מולכם, אולי יעזור לכולנו להבין מה עובר על מי שנמצאים על הקצה.
יש המון סיבות מגוונות לאובדנות ולא כולם כמוני. 
אבל היכולת שלנו להקשיב, להפחית לחץ איפה שאפשר, לעזור-
זה הכוח שלנו כיחידים וכקהילה
למנוע את ההתאבדות הבאה. אולי אפילו למנוע את ההתאבדות שלי...

נתחיל.
1. ההופעה בירושלים בבלייז בר במוצ"ש, עם 4 אנשים ורק אחת מהן הגיעה כי הזמנתי,
פשוט הציפה אותי בכל התחושות הכי קשות שיש לי על עצמי.

(כן, יודעת, כולם היו עם הראש על החטופים שחוזרים וההיגיון מבין, הלב לא).

2. התחושה שאני כישלון כי אני שוב ושוב לא מצליחה להביא קהל להופעות,
נדיר מאוד שמגיעים כשאני מזמינה. וזה מאמץ לא נורמלי בשבילי, להזמין.

3. המאמץ להגיע מחדרה לירושלים ובחזרה באמצע הלילה.
(ההחלטה לוותר על החברה שהציעה לי לישון אצלה כי רק רציתי לחזור הביתה).
 

4. שאני לא מצליחה להיות במיטבי בהופעה הזו, למרות שאני מאוד מנסה ורוצה.
המחשבה, שאני אולי פשוט לא מספיק טובה. 
ובגלל זה לא באים ואולי הגיע הזמן שאכיר בזה ואחליף מקצוע. 

5. הסטרס מזה שאחד מארבעת האנשים במקום התברר שהוא נרקומן
והלחץ שזה יצר לי להיות עם העין על התיק כל הזמן.

6. סלפי שעשינו רגע לפני ההופעה שגרם לי לראות כמה השמנתי.

7. איחור של  השוכרים שלי לשלם את שכר הדירה,
ולא למצוא אותם כמה ימים, עוד יותר העמיס עליי את הלחץ הכלכלי גם.
התהיות מה אני עושה אם הם לא משלמים לי.

8. הקושי להתפרנס ממה שאני עושה בלי להיות תלויה בשכר דירה הזה מהם. 
תחושת הכישלון מזה שאני לא מצליחה להחזיק לבד.
וצריכה את קצבת הביטוח הלאומי שאני מקבלת על הנכות שלי.

9. הלחץ שקורה בכמה ימים האחרונים מזה שאלכס עובר בדיקות לסרטן.
ואלוהים שזה הדבר האחרון שאני צריכה שיקרה לי.

10. זה שהייתה חופשת חגים וזה אומר שהיו מפגש או שניים
שלא הייתה לי פסיכולוגית לדבר איתה כי היא בחופש
וזה בסדר שהיא בחופש אבל בינתיים אני באוויר.

11. והגעגועים לאבא, אימא, אורי. האהבה ללא תנאי מאימא. 
הסדר וההיגיון הכלכלי שאבא היה עושה בשבילי.
האומץ שאורי היה מפיח בי, להתמודד עם הדברים שבאים.

12. וגם... מי בכלל רוצה לשמוע על הסיפור האישי שלי, אז כל פעם לרכך את הסיפור
או לוותר עליו לגמרי לטובת רצף של שירים.

13. מעל לכל זה, הסיפורים של מקרי האובדנות האחרונים שפורסמו
ומאוד מאוד כאב לי לשמוע עליהם, תחושת כישלון גם מזה. 
שלא הצלחתי להגיע אליהם. 
שמה שאני עושה, לא מספיק.

אז מה הלאה? 
למען האמת, אני לא רוצה לענות עדיין. 
אני רוצה לאפשר לעצמי רגע, לא לדעת.
לא למהר לחזור ולהיות חזקה ומתפקדת.
כי זה מה שכולם רוצים, לדעת שאני בסדר.
אבל מה אם אני לא בסדר?
מה אם כל מה שבניתי, לשווא הוא?

עם זאת, אני מודה מקרב הלב,
לכל מי ששלחו הודעות בפרטי, עודדו,
ניסו להזמין אותי לקפה. רוצים לעבוד אתי. חיממתם את לבי.

***
דרך אגב, רק 3 ענו עד כה על הסקר לגבי המיוזלטר ותכניו.

לפי מה שהבנתי מהם, מדור המלצות תרבות חמות לא הכרחי. אתם מסכימים איתם?
מאוד יעזור לי שתמלאו את זה שאוכל להבין מה עובד, מה לא, מה יכול להשתפר.
כאן ממלאים ועוזרים לי מאוד.