כתבתי את השיר על אחת הטראומות הגדולות של חיי- התאבדותו של אחי אורי אלוני ז"ל במהלך שירותו הצבאי, באוגוסט 1994. הזיכרון האחרון שלי ממנו היה ששיחקנו ביחד במשחק DUNE 2, הוא היה מלמד אותי כל מיני משחקי מחשב של התקופה. השיר שלי מספר לו, איך לאורך השנים יש משחקים חדשים שבעלי אלכס מורוזוב (שגם משתתף בקליפ) מראה לי, אבל אני עדיין משחקת את המשחק שלנו, חוזרת אליו.
השיר טווה גם את הזיכרון עצמו, אבל גם משחק עם משמעות המילה "זיכרון" שכן קרתה תת- טראומה נוספת: אחי אורי השביע אותי לעולם לא ללחוץ על הכפתור של ה-TURBO במחשב, ולא ידעתי מה זה אומר.במהלך השבעה, מישהו צץ, ושאל "למה את לא לוחצת על הכפתור של הטורבו?" לחץ לפני שהספקתי להתנגד ו...מאז, המשחקים של אורי החלו להימחק מהמחשב אחד אחרי השני. לקחו שנים רבות עד שהצלחתי למצוא אתרים נוסטלגיים דרכם אפשר היה להוריד ולהצליח להפעיל את המשחקים הישנים שהם בכלל מבוססי מערכת DOS (המערכת הישנה מאוד לפני שהיה ווינדוז). אז כתבתי את השיר בסדנת כתיבה והלחנה של שמרת פרץ ב-2016, במסגרת הקורס השתתפו עוד מוזיקאים חברים והם הקליטו לי תפקידים (לצערי, או שהם לא זוכרים או שאני שכחתי, מי עשה מה- אני חושדת ששי שניר היה חלק מהפרויקט, אולי גם גל גרינברג ושי לוינזון), הרבה מהתפקידים האחרים יצרתי בעצמי בהפקה על הקיובייס,והשנה אחרי שפתחתי מחדש את הפרויקט, ערכתי אותו, הקלטתי מחדש תפקידים והכנתי אותו עבור האלבום החדש "טוב ורע".עלה לי הרעיון לחבור ולתמוך בקווי הסיוע הנפשי הטלפוני, במיוחד לאחר מתקפת השביעי באוקטובר שגרמה לעלייה חדה בצורך בתמיכה נפשית ומקרי פוסט טראומה ואובדנות, פניתי לדובר צה"ל והם מסייעים לי בהעברת המסר החשוב לתקשורת במהלך הקמפיין של הוצאת השיר לאור, לפרסם ולעדכן עם השמעת השיר גם על מספרי הסיוע הקיימים.
זה בשבילי תיקון חשוב, לאחר הפאשלה האיומה שקרתה עם אחי אורי ז"ל, כאשר למרות שהיה ידוע מצבו הנפשי מזה כמה חודשים, לא עדכנו אותנו המשפחה על זה ודרשו ממנו לצאת עם הנשק מהבסיס, מה שהוביל למעשה האיום שלו.
אף אחד לא נענש או קיבל אחריות משמעותית על מה שקרה, לא מפקד הבסיס ולא הקב"נית.
במשך שנים ארוכות, גם עם התהליך של העבודה שלי על השירים של אורי, פעלתי להנצחתו וגם להתראיין ולעשות את הסרט הדוקומנטרי "הסוף", שבמהלך יצירתו גיליתי מה בדיוק קרה לו ולכן היה לי חשוב לציין ולומר את הכאב הרב על כך שנושא האובדנות בצה"ל היה לא מטופל, מושתק ומוזנח במשך יותר מדי זמן.
מהסיבה הזו התרגשתי לראות כותרת ראשית בוואלה המבשרת על הרחבת מערך בריאות הנפש בצה"ל, ההקמה של קו סיוע ייעודי ומרכזים עבור חיילים במצוקה. וכך כותבים לי מצה"ל, עבור הפרויקט: מפקדי צה״ל רואים בנושא בריאות הנפש חשיבות עילאית. מתחילת המלחמה ישנה הנחיה שמחייבת ביצוע עיבודי לחימה ברענונים של מסגרות לחימה. כלל העיבודים התבצעו בהתאם לגרף הלחימה.
בנוסף לכך, כלל הלוחמים עוברים מסעות עיבוד חוויות לחימה והכנה לשחרור טרם שחרורם מהשירות הסדיר.
מפקדי צה"ל עוברים סדנאות והכשרה לאיתור סימני מצוקה נפשית בכדי לחזק את המודעות ומתן כלים להתמודדות.
קו הסיוע הנפשי של חיל הרפואה במוקד מקול הלב, זמין לחיילים בסדיר ובמילואים ומאוייש ע״י קב״נים עם זמינות 24/7, במספר *6690 שלוחה 3.
בנושאים נוספים הקשורים לשירות הצבאי ניתן לפנות לקצינת פניות הציבור 1111 שלוחה 5 ואז 4.
Comments