top of page

מה אם אני טועה?

עבודה שעשיתי מול שאלות מהספר של מארק מנסון, "האמנות העדינה של לא לשים זין" (בעברית תורגם ל: "חכמת האדישות"). מוזמנים לקחת את השאלות ולשאול את עצמכם.

קודם כל, מה הדברים שאני כל כך בטוחה לגביהם בחיים?

-אני בטוחה בזה שהרגלים טובים עוזרים להרגיש טוב יותר עם השיט שמגיע בחיים. -אני בטוחה בזה שיצירה ויצירתיות עוזרים מאוד להתמודד עם מה שקורה בחיים. -אני בטוחה ביכולת שלי להתמודד עם כל צרה שלא תבוא, ואם משהו גדול עליי אני יודעת לבקש עזרה -אני בטוחה שכל מה שאני עוברת או עברתי הביא אותי להיות מה ומי שאני היום, לטוב ולרע. -אני בטוחה שמה שנותן לי משמעות לחיים זה לעשות טוב עם מה שעברתי, להפוך את זה לאמנות ולספר את הסיפור שלי כדי שלאנשים יהיה כוח להתמודד עם הסיפור שלהם. -אני בטוחה שזה שבחרתי להפוך את הכאב שלי לאמנות, זה אומר שאני בכל פעם מחדש מנצחת את ההיסטוריה שלי, את מה שעברתי, אני נעשית חזקה יותר.


עכשיו, מה אם אני טועה? ולמעשה… -ההרגלים הטובים (ובסימן שאלה אם הם באמת הרגלים טובים) לא באמת עוזרים לי להתמודד עם השיט שמגיע בחיים. -היצירה והיצירתיות לא עוזרות לי להתמודד עם מה שקורה לי בחיים. -אני לא יכולה להתמודד עם כל צרה שלא תבוא, ויש גם דברים שגדולים עליי ולא תמיד יש עם מי להתייעץ, או ש(לפעמים) האנשים שאני פונה אליהם לעזרה הם דושבגים חסרי יכולת לעזור באמת. -לא כל מה שעברתי באמת הוביל אותי להיות מה שאני לטוב ולרע. אלא יש המון דברים שהיו מיותרים לחלוטין לחוויה שלי, זניחים ולא נשארו אתי, ויש המון דברים שאני שוב ושוב צריכה לעבור וללמוד ועדיין אתקל בהם בדרכים שונות במהלך חיי. -אין משמעות לחיים שלי. -אין טעם לעשות אמנות ממה שעברתי. -הסיפור שעברתי לא יכול לתת כוח לאנשים להתמודד עם הסיפור שלהם, אולי אפילו להפך, עלול לפגוע בהם, להיות טריגרי.

-בזה שבחרתי להפוך את הכאב שלי לאמנות, אני כל פעם מחדש מכאיבה לעצמי, מזכירה שוב ושוב את ההיסטוריה ומה שמת מזמן, זה מחליש אותי ממה שאני יכולה להיות.


מה זה אומר, אם אני טועה? ש…

-אם ההרגלים הטובים לא בהכרח עוזרים או טובים, אז אני לא חייבת להיות בלחץ על לקיים את ההרגלים הטובים כל יום, פשוט להשתדל כי אני יודעת שרוב הפעמים זה כן עוזר לי, אבל פשוט להפחית את הלחץ לגבי זה. ולסמוך על עצמי שבין אם עשיתי את ההרגלים הטובים או לא, אני אתמודד עם מה שיבוא. -אם היצירתיות לא יכולה לעזור לי להתמודד עם החיים, יש הרבה דרכים אחרות להתמודד עם החיים, יצירתיות היא פשוט אחת מהן ואני נהנית מהיצירתיות, גם אם היא אולי לא באמת עוזרת לי להתמודד אלא רק מציפה את הכאב והקושי, שמה אותו על השולחן, היא משהו שאני אוהבת בעצמי, אני נהנית מזה גם בלי קשר לשאלה אם זה יעזור לי להתמודד עם החיים או לא. זה מוריד מהיצירתיות שלי את הלחץ לעזור לי להתמודד עם החיים. אני יכולה לשחרר את היצירתיות שלי פשוט להיות יצירתיות. -אם יש דברים שלא אצליח להתמודד איתם ולא יצליחו יעזרו לי בהם- למשל, המוות- אני יודעת, בסופו של דבר רק המוות הוא הוודאות היחידה, הוא יגיע בסוף, וכשהוא יגיע כל מה שיישאר לי זה להיכנע ולתת לו לקרות והוא יהיה מבורך. אני לא מתנגדת למוות. אני כן לוקחת אחריות על החיים שלי כל עוד אני חיה, אני עושה את ההשתדלות כל יום מחדש לבחור בחיים כל עוד זו אופציה שיש לי. ואם זה באמת כבד אז נעזרת במה שיש, כל עוד זה אפשרי וגם אם העזרה שאני מקבלת לא בהכרח הנכונה או הטובה ביותר, זה עדיף על כלום. לפעמים עצם זה שיצאתי מהראש שלי והשמעתי את מה שכבד לי לאחרים, זה כבר עוזר. -אם דברים שעברתי לא באמת הפכו אותי למי שאני והיו מיותרים לחיי, זה אומר שאני בוחרת מה לקחת אתי ומה לא, מה חשוב לי ומה מיותר לי. נכון, לא תמיד ההחלטות שלי נכונות, לפעמים גם לקחתי אתי אמונות שהגבילו אותי, אבל אני כאן כדי ללמוד ולעשות את המיטב עם הלמידה הזו ולהשתפר. -אם אין משמעות לחיים שלי, אני יכולה לעשות בהם מה שבא לי. אני חופשיה. -אם אין טעם לעשות אמנות ממה שעברתי, אז בסדר, עשיתי אחלה תרגילים שפיתחו אותי כיוצרת ויאללה נקסט. אבל בתכל'ס, מניסיון ובאמת- להפוך את הכאב שלי לשירים עזר לי לרכך את הכאב עם הזמן או לעבד אותו בזוויות שונות, ברמה ואיכות שכל צורת טיפול אחרת לא הצליחה לעשות בשבילי עד היום. -אם הסיפור שאני חולקת עלול לפגוע באנשים, אני עושה מה שאני יכולה כדי לצמצם את הפגיעה על ידי וידוא מראש מה המסוגלות להכיל את הסיפור שלי, לוקחת אחריות ומתמודדת עם ההשלכות של מה שאמרתי. זה אומר שעליי גם לתת אזהרה הוגנת לפני ההופעה שלי, שזה באמת בסדר ולא יעליב אותי אם מישהו מרגיש צורך לקום וללכת אם מה שאני מספרת קשה להם מדי להכיל. שאני מעדיפה שישמרו על עצמם ועל מה שעושה להם טוב. -אם אני כל מכאיבה לעצמי וזה אולי מחליש אותי, זו בחירה שאני עושה מתוך תחושה של שליחות, אני מרגישה שזה כמו ללכת לחדר כושר, להתאמן ושאחר כך השרירים כואבים לאללה. אני מחזקת את עצמי על ידי הכאב הזה, על ידי ההתמודדות שוב ושוב, זה פותח לי זוויות חדשות של הריפוי על ידי זה שאני כל פעם מספרת על זה לאנשים אחרים שעברו דברים שונים משלי והתגובה שלהם אליי, לפעמים מה שהם בוחרים לשתף אתי בחזרה, יש בזה משהו שעושה לי טוב, למרות הכל. עצם האומץ שלי לומר את הדברים שהמון שנים היו טאבו, היו בושה או לא בסדר לומר- זה חופש שאני מאפשרת גם לאחרים ומתנה. זה משהו שאני בטוחה בו גם אם אני טועה לגמרי.


4 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments

Rated 0 out of 5 stars.
No ratings yet

Add a rating
bottom of page