top of page

ישראל צריכה אמא

תמונת הסופר/ת: שיר אלונישיר אלוני

קול קוראת ומניפסט למפלגה חדשה, מאת שיר אלוני, מוזיקאית, 12.1.2025


מדינת ישראל נמצאת בנקודת אל חזור שדורשת עצירה בחריקת בלמים שתהדהד למרחוק. 

ייתכן שכבר עברנו את הנקודה הזו. אולי זה רגע לפני שמאוחר מדי. 

למי שעיניהם בראשם, ברור על מה אני מדברת ואין צורך להלאות בפירוט. השעון מתקתק.


בחזוני אני רואה מפלגה שמובלת בעיקרה מנשים וספציפית אימהות. לצדן, גברים שרואים ומבינים מה כוח אימהי יכול לעשות עבור המדינה ורוצים לתמוך בנו, להיות חלק מהחזון הזה.


אישית, איני אמא ומפחדת מכך. זו אחריות. 

ומכאן האות הראשונה בראשי התיבות. 


אחריות-מתוך-אימהות, הפתק "אמא".


זה הערך שהכי חסר כאן כדי להצליח לתקן את המערכת ואת המדינה. כרגע אין אדם אחד שמוכן לקחת אחריות ולהבין מה חלקו במה שקרה למדינה. 


אנחנו צריכים את האחריות והעיניים של אמא, שרואה את צרכי המדינה ומסייעת לה להחלים. בלי שמאל וימין ועוד הגדרות ישנות מהסוג הזה. כי כשאני אומרת אמא, אני מתכוונת לזו שתגן בחירוף נפש על ילדיה ותציב כל גבול אפשרי. אני גם מתכוונת לזו שתהיה מספיק רחומה וחכמה לדעת ששלום הוא צורך קיומי.


היותנו נשים ואימהות יביא איכות מוקפדת יותר של תשומת לב, מודעות והבנה של מה שצריך לתקן כאן. 

מפלגה שתציב בעיקר נשים אימהות, תבטיח שנשים יגיעו אל יותר תפקידי מפתח ואל המשרדים  המוזנחים במיוחד- אלה שהכי נחוצים, אבל לא מספיק נוצצים. כמובן הכל תלוי בכך שכמה שיותר אזרחיות ואזרחים יצביעו למפלגה. 


אני רואה בחזוני מנגנון מפלגתי של הצבעה ובחירת הנציגות, דיונים והצבעה על החלטות המפלגה העיקריות, תקנון שיבטיח שקיפות מלאה לציבור ומניעת שחיתות. לעודד ולתמוך ביוזמות ראויות ממפלגות אחרות, ככל שהן בהלימה לערכים שלנו. 


אני מרשה לעצמי לחלום שהנשים המובילות יהיו דווקא אלה שהכי נפגעו מהמערכת הקיימת והכי יודעות מה צריך לתקן. גם אימהות ונשים מובילות שמצליחות בעסקיהן ובולטות בהישגיהן. 


את רחל אדרי מאופקים הייתי שמחה לראות במשרד הביטחון. 


את עדי קיסר במשרד התרבות (עוד אפשרויות: ימית הגר, תהל קליין, לירון משולם, טליה אילן).


את עו"ד לינור דויטש מלובי 99, למרות שאולי היא תעדיף להישאר הלוביסטית החריפה שהיא, הייתי שמחה לראות כשרת האוצר. 


את טאיסיה זמולוצקי הייתי מכניסה למשרד לביטחון לאומי, לתקן את המשטרה שהושחתה. 


את לינוי אשרם למשרד הספורט. 

למשרד המשפטים הייתי מכניסה את עו"ד יפעת סולל, עו"ד רונית אור ישראל לירן או את אחותי הגדולה עו"ד רוני אלוני סדובניק (במקרה שהיא תרצה בזה, אני לא אהיה חלק מהמפלגה אבל אשמח שהיא שם, לא ארצה אפילו מראית עין של נפוטיזם).

 

למשרד הבריאות, אני רוצה את לימור פרירא. 


למשרד ההסברה, את ניצן מינץ.


למשרד החוץ את נועה תשבי. 


אלה התפקידים הראשונים שעולים בדעתי. 

אני עוד חושבת על נשים נוספות שהלוואי שירצו תפקיד כלשהו בממשלה כזו:

עינב צנגאוקר (אני מעריכה שהיא תעדיף להשקיע את משאביה בבנה מתן, עד שיחזור במהרה), רונית כפיר, שירה ז. כרמל, ניצן פינקו, חנה בית הלחמי.

אימה של היימנוט קסאו. 


כל אימא או אישה שנחטפו או נפגעו בשביעי באוקטובר.

כל אימא ששלחה ילדים לקרבות.

כל אימא שנלחמת לשים לילדיה אוכל על השולחן.

כל אישה שנמאס לה לגלות שמשלמים לה פחות או מצפים ממנה להתנדב רק בגלל המגדר שלה.

כל אישה גיבורה שעושה חיל ונלחמת כעת בשדה הקרב.

כל מי שמזדעזעת להבין מה הילדים שלה לומדים בבית הספר.

כל מי שמפחדת ללכת בלילה בדרום תל אביב.

כל נפגעות האונס והפדופיליה.

כל מי שמתמודדות עם נכות או שייכות לקבוצה מוחלשת בחברה. 


אתן, שנמצאות בשולי הדרך. אתן, שיודעות כמה מסוכן שם ונמאס לכן שלא רואים אתכן. אתן שיודעות בדיוק מה לעשות, אבל אף אחד לא נתן לכן עד היום את המשאבים והכוח לגרום לזה לקרות. נחשו מה, הכוח הזה לא יגיע מהמפלגות הקיימות. הוא יגיע רק אם ניתן את הכוח הזה לעצמנו. 


ומה אתי, אולי עולה השאלה. אני מוזיקאית ויוצרת רב תחומית. התפקיד שלי הוא קודם כל לחלום. 

הייתי שמחה להיות בתפקיד ניהולי במפלגה הזו עד שתיבחר ותתייצב. אולי להיות חברת כנסת בתור התחלה, להגיע לוועדות. עד שלא יהיה בי צורך ויבואו נשים אחרות להחליף אותי. 


אם קראתן או קראתם את הטקסט הזה ואמרתם כן, הגיע הזמן ויאללה- דברו אתי. או שלא. החזון הזה פתוח לכולן ולכולם. הלוואי שיקרה.


4 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments

Rated 0 out of 5 stars.
No ratings yet

Add a rating
bottom of page