הקשר בין סטרס למשיכת שפע, או: משל החנות הפתוחה

באחת משיחות הייעוץ שהענקתי השבוע, עלה לי דימוי ממש יפה וחזק, כדי להסביר את מה שקורה למיועץ שלי, אבל ראיתי גם עד כמה זה רלוונטי גם אליי, לעשייה שלי וכמה זה כל כך רלוונטי גם לעוד המון אנשים שאני מכירה ולכם- הקהל שלי. במיוחד לאור הסטרס האדיר שאנחנו חווים בתקופה הזו. אמרתי לו- תדמיין חנות, שנראית מוזנחת, שאין בה מוצרים על המדפים, שהמוכר נראה מותש. אתה תרגיש פחות טוב להיכנס לחנות הזו ולקנות בה, מאשר לחנות שנראה שיש בה מוצרים על המדפים, שיש שם צוות פעיל, החנות הרבה יותר מזמינה להיכנס אליה, כי יש סיכוי גבוה יותר שהחנות תצליח לספק לך את מה שאתה צריך ממנה. אנחנו החנות הזו, גם במישורים העסקיים והיצירתיים אבל ממש לא רק. גם בחיים שלנו, אם אנחנו לא דואגים לעצמנו למה שאנחנו צריכים, אנחנו לא נהיה מושכים לאנשים, יהיה להם קשה לסמוך על זה שנוכל לספק להם את הסחורה, גם אם זה למשל- להיות מסוגלים להיות שם בשבילם כשהם צריכים אותנו. ראיתי איך זה מתחבר לחיים שלי ולמה שאני עושה- וזה בשבילי, פרדוקס. כי מצד אחד, אני מאמינה באמונה שלמה, שהכנות והאותנטיות לגבי המצב שלי, הם חלק ממה שעוזר לקהל שלי להבין שאני מבינה אותם ואת המצב שלהם, שאני לא מתנשאת מעליהם, שגם אני מתמודדת ולכן הכלים שלי להתמודדות הם אמיתיים. מצד שני- יכול להיות שזה חלק גם ממה שמרתיע לקוחות פוטנציאליים מלחשוב שאני יכולה לעזור להם, אם אני משקפת יותר מדי את הרגעים שבהם אין לי כוח, הפגיעות שלי ומה שעברתי. אין להם את היכולת לראות- כמה יש לי לתת ושאני מסוגלת לדאוג להם.

ומעבר לזה- הבנתי עד כמה זה חשוב שאדאג לעצמי להיות פנויה ועם משאבים מלאים, כי רק מתוך זה באמת אוכל "לפתוח שוב את החנות שלי" לעוד לקוחות ייעוץ, לעוד הופעות. כל עוד הייתי חולה לאחרונה ועם המון דברים לעשות כמו ההשקה של הסינגל "כוכבים", מאיפה הייתי יכולה לצפות מעצמי לתת משהו? ולמה שהקהל שלי יאמין לי שאני מסוגלת לדאוג להם? למה שירצו להישען עליי? עוד דיוק שנכנס לתמונה הזו, זה להבין את ההבדל בין "צריכה" ל-"צריכה לעשות". שזה ענק. כי רוב הזמן, אני עסוקה ב-"צריכה לעשות" ולא במה שנחוץ לי לעומק. כמו, מנוחה, אוכל טוב, בילויים, החלמה מפצעי העבר ועזרה בהתמודדות עם אתגרי ההווה.   העיסוק ב-"צריכה לעשות" מייצר סטרס בפני עצמו. הסטרס הזה מוכר לי. זה אותו הסטרס של להיות תלמידה מצטיינת, כי אחרת אין לי בית. הוא נמצא בחיים שלי בכל "טקס" קטן שאני עושה, כדי להיות האישה המצליחה שאני מדמיינת שאני יכולה להיות (יותר ממה שאני כבר עכשיו). הלחץ- שאם נגיד לא אעשה את המיוזלטר השבוע, אז אני בוודאות פחות אצליח ואם לא אצליח אני אדם פחות ראוי לקיום. מחשבות מטומטמות אבל זה מה שיש שם. באופן כללי- לא רק אצלי- אצל כל אחד ואחת מאיתנו, יש לנו גורמי סטרס בחיים, אי אפשר להימנע מזה. הסטרס גם טוב כי הוא מתניע אותנו ודוחף אותנו קדימה. אבל הסטרס הוא לא טוב כשהוא גורם לנו לשחיקה, למצב שבו אנחנו כל כך מותשים מלהחזיק מעמד, שאנחנו קורסים. ובמיוחד, למי שעברו טראומות כמו שלי, כשאנחנו מרגישים שאין לנו לאן ליפול אם ניפול, אין לנו רשת ביטחון. למשל, מי שכמוני יתומים, חווים את הסטרס יותר חזק ממי שיש להם לפחות הורים שיכולים לעזור. הפתרון והטיפ הפרקטי כאן: 1. לדאוג למה שאנחנו צריכים, כדי שנוכל להיות מלאים ומוכנים "לפתוח את החנות שלנו".

2. לשים לב לגורמי הסטרס בחיים שלנו, למצוא את הדרכים להפחית את הסטרס ולהיעזר בסביבה. 3. כשיש גורמי סטרס מתמשכים ושוחקים- או בלתי פתירים- להיות יותר בחמלה לעצמנו ולהרפות מהמאמץ, או למצוא לעצמנו רשת ביטחון אלטרנטיבית, למשל- דרך הכתיבה והיצירה. 4. בעצמנו לשים לב לאהובים בחיינו ולהיות עבורם רשת הביטחון שירגישו שהם יכולים ליפול עליה כשהם צריכים. במיוחד אם הם חווים סטרס קיצוני ומתמשך. 

בשבילי, זה אומר- לדאוג לעצמי יותר ממה שבדרך כלל- לוודא שהמצברים שלי מלאים, לאפשר לעצמי יותר פעילויות שמורידות את הסטרס, להפחית פעולות ומאמצים שמתישים אותי ולשים לב מה אני משקפת לקהל שלי בהקשר הזה.

אז כן, בשורה התחתונה, אני זמינה לשיחות ייעוץ חדשות וגם עושה מבצע על רכישת יומן שיר השנה ופגישה ראשונה ב-300 ש"ח ביחד (עד סוף מרץ, כל שיחה משך של עד שעתיים), עובדת על למלא את המצברים שלי יותר כדי שאוכל לתת לכם יותר, באהבה.  כאן מתאמים אתי