ההיסטוריה של פסטיבל קואצ'לה שהתקיים החודש- מפסטיבל אינדי לפסטיבל לעשירים בלבד

החודש התקיים אחד הפסטיבלים המובילים בעולם, קואצ'לה בארה"ב, עם שמות ענקיים בפופ, גם עם נוגה ארז שלנו. על החוויה שם והדרך שעשה הפסטיבל מהימים הצנועים של פרל ג'אם | מאת: יובל קשטכר

תחילת שנות התשעים. בחור צעיר בשם אדי וודר, בן 26. שומר אבטחה במלון לה ולנסיה בלה גויה קליפורניה. בלילה עושה משמרות אבטחה, בבוקר הולך לגלוש.

חבר בשם ג'ק איירונס זורק לו קסטת דמו מלהקה בסיאטל. סצינת הגראנג׳ התחילה לבעבע שם והביאה את הלהקות הכי משהו משהו של התקופה.

קורט קוביין בנירוונה. כריס קורנל בסאונדגארדן ובטמפל אוף דה דוג. ליין סטיילי באליס אין צ'יינס.

כולם מסיאטל. כולם הציתו את הגראנג'.

אדי גולש עם אוזניות. כותב בראשו את המילים לשיר בשם Alive בתוך הגלים.

שיר על החיים שלו.

על איך אמא שלו באה אליו יום אחד בגיל 13 לספר לו שאבא שלו שמעולם לא הכיר בדיוק נפטר ולכן גם לא יכיר אותו.

הוא הצטרף להרכב אחר שבדיוק התפרק בשם mother love bone, שינו את השם וממש ממש חודש אחרי זה מה קרה.

פרל ג'אם, הלהקה שלו שנקראת על שם הריבה המפורסמת של סבתא שלו נתנה את הופעת הבכורה הראשונה.

אוגוסט 1991. יוצא האלבום TEN. וואו איזה אלבום זה. כל טראק בול בפוני.

האלבום הזה הביא איתו רוח רצינית של שינוי.

שנות השמונים נגמרו באופן רשמי.

עשור של שיער מנופח, גיטרות נקיות וספנדקס נשבר ברבע שעה.

נערים בכל ארצות הברית זורקים את הג'ל ועוברים לחולצה משובצת של פלאנל. מרד נעורים על מלא.

הגיטרות הלכלוכיות. הבוז לתהילה. הכעס הנקי של דור שלא האמין בשום דבר.

אדי וודר עלה מעל כולם, טיפס על הברזלים של הבמה וקפץ לקהל. כל הופעה אש ולהבה והקהל משתולללללל בטירוף.

פאקינג ניינטיז.

ב-1993 פרל ג'אם רוצים להופיע. טיקטמאסטר המונופול האינטרנטי, שולט בכל מכירת הכרטיסים אונליין בארצות הברית. החברה רוצה לקחת אחוז שמן ומעלה את מחיר כרטיסי ההופעות לרמה שהאדם הפשוט לא יכול כבר ללכת אליהן.

אדי וודר. עיבוד תמונה.

אדי אומר לא. כרטיס של 18 דולר יעלה 18 דולר. עמלת שירות של דולר ושמונים. מקסימום.

אהבת הקהל כערך עליון.

טיקטמאסטר אומרת לו: לך תסתובב.

מאי 1994. פרל ג'אם מגישים תלונה למשרד המשפטים האמריקאי. מונופול. חקירה אנטי טראסט.

יולי 1995. החקירה נסגרת. טיקטמאסטר מנצחת בבית משפט.

ופה הסיפור שרוב האנשים לא מכירים.

בחורף 1993, בתוך הריב עם טיקטמאסטר, פרל ג'אם הופיעו באמפייר פולו קלאב באינדיו קליפורניה. מכרו כרטיסים מחוץ לאינטרנט כדי שזה יהיה בזול.

בקהל ישב אחד בשם פול טולט. הוא ראה 25,000 איש מתמזגים במדבר של דרום קליפורניה.

הוא חשב. הופעות חיות , יש משהו בדבר הזה. אני הולך לעשות פסטיבל שיהיה נגיש לכולם במחיר סביר. ממש לפי הרוח של פרל ג׳אם.

שש שנים אחרי, באוקטובר 1999, טולט השיק פסטיבל באותו פולו קלאב.

50 דולר לכרטיס. יומיים. בק, טול, ריידג' אגיינסט דה משין, מוריסי.

פאקינג נייינטיז, אבל לא ספייס גירלס, אלא הסצינה של הלהקות הרציניות ביותר.

ושמו של הפסטיבל בארצות הברית: קואצ'לה.

ואיזה פסטיבל זה היה. מותג.

חלפו עשרים ושבע שנה.

קואצ'לה 2026.

כרטיס בסיסי: 649 דולר.

וי איי פי: 1,299 דולר.

סופר דופר פרימיום: עשרת אלפים דולר. כדי לישון בשטח ולראות חומה במקום את האמן.

ֿ

סנדוויץ' צ'יקן 30 דולר. בוריטו חצוי 23 דולר. מאצ'ה 13 דולר. בכוס נייר. בלב המדבר.

נטפליקס הוציאה דוקומנטרי על פייר פסטיבל. ההונאה של 2017 שבה עשירים שילמו עשרת אלפים דולר ואכלו לחם עם גבינה צהובה.

קואצ'לה 2026 לקחה את אותה נוסחה בדיוק. רק שעכשיו זה חוקי.

אדי וודר רצה שמוזיקה חיה תהיה נחלת הכלל.

הלך לבית משפט מול המונופול הכי גדול בתעשיית המוזיקה.

הפסיד.

הניצחון המקרי שלו היה פסטיבל שנולד מהופעה יחידה שהוא אילץ להתקיים מחוץ לאינטרנט.

אדי נלחם על עמלת שירות של דולר ושמונים.

קאוצ'לה 2026 גובה 18 דולר על מאצ'ה ירוק וקר בלי קרח.

על הבמה הראשית לא עמד אדי וודר השנה. עמדו שם בעיקר מובילי סצינת הפופ העולמית סברינה קרפנטר, ג'סטין ביבר, קארול ג'י.

ג'סטין ביבר קיבל 10 מיליון דולר להופעה אחת.

התיישב על הבמה עם לפטופ ופתח סרטוני יו טיוב.

זו היתה ההופעה.

הכל נצפה דרך טלפונים ניידים של האנשים בקהל.

תראו את זה, זה מאוד מיוחד. שם פליי ביו טיוב, שר איתו דקה ואז עובר לשיר הבא, ככה רבע שעה.

בזמן שאני די בסדר עם ג׳סטין ביבר (אני באמת בסדר עם ג׳סטין ביבר),

הסאונד המלוכלך, המילים הדוקרות וההופעות המחתרתיות של סצינת הגראנג׳ של סיאטל תמיד, אבל תמיד, יחזירו אותי בזמן לתקופה אחרת.

תקופה שבה המיינסטרים המוזיקלי וההופעות, היה קצת פחות פופולריות והרבה יותר מחתרתיות. * לעוד תכנים היכנסו למיוזלטר השבועי להרשמה חינם