top of page
תמונת הסופר/תשיר אלוני

אתם לא עצלנים!

לא מסוגלים להסתדר עם הדרישה של העולם שתהיו עקביים וכל יום תעשו פעולות רפטטיביות לקידום של עצמכם? יכול להיות שאתם פשוט שייכים לטיפוס אחר של עשייה. מה הייחודיות של הטיפוס הזה ואיך בכל זאת מצליחים ליצור ולהתקדם? כל הפרטים כאן בכתבה. | מאת: שיר אלוני

(מרילין מונרו של אנדי וורהול)

במשך שנים רבות אבל במיוחד בעשור האחרון, אחת ההמלצות האולטימטיביות שנשמעות מכל עבר, היא לעשות כל יום עוד התקדמות, עוד אימון, או לעשות דברים באופן עקבי- להחליט על ימים קבועים שבהם אתם עושים את האימונים והחזרות, להחליט על ימים קבועים שאתם מעלים פוסטים לסושיאל, לשבת ולעבוד למשל על בוקינג ויח"צ בשעות קבועות. יש אנשים שזה עובד להם נפלא, טוב להם ככה. הם מסוגלים להיות עקביים יחסית בעשייה שלהם ולסדר לעצמם את היום לפי זה. אבל יש גם טיפוס אחר, שאני מרגישה הרבה יותר שייכת אליו: הטיפוס שמאוד מתקשה עם העקביות הזו, שלא מסוגל לעשות דברים רק כי כתוב ביומן שצריך לעשות, אמנם עם השנים מצאתי דרכים להקל על עצמי עם משימות מסוימות שדורשות עקביות אבל לרוב העשייה שלי היא: תקופה של עשייה מעטה/ בלי עשייה בכלל-> משהו מדליק לי את הרצון והצורך לעשות/ יש דדליין למשהו שבאמת מגניב אותי לעשות-> פרץ עשייה שיכול להיות אולי אפילו מוגזם בזמן ובאנרגיה שאני מקדישה לנושא-> הפסקה מוחלטת ומנוחה וחוזר חלילה. לדוגמא- יכולה לעבור תקופה ארוכה שלא עשיתי סרטונים, לא ערכתי, לא עשיתי אנימציה. אבל פתאום יש לי רעיון לעשות סרטון אנימציה לשיר חדש שלי וגם ככה אני רוצה לעשות קליפ לקראת ההשקה, אז אני מתחילה להיכנס לעומק המשימה, לומדת עוד יכולות ופיצ'רים של תוכנת האנימציה והוידיאו שלי, משקיעה שעות ארוכות בפוקוס על הקליפ עד שהוא מושלם לי. למשל ככה יצא לי לעשות בערך בשבועיים כל אחד מהקליפים של "עיניים על הכדור" ו-"סתם אדם". זה יכול להיראות לאנשים מהאסכולה של העקביות כעשייה כאוטית, אבל למעשה מה שמתניע את הטיפוס הזה זו תשוקה אמתית ללמוד יכולות חדשות, תשוקה יצירתית ו/או מטרה שבכנות מעניינת אותנו והיא לא הישגית כמו לקבל תואר במשהו או להתקבל לעבודה. יותר מעניין אותנו וחשוב לנו איך זה מפתח אותנו כבני אדם ואת היכולת שלנו לעזור גם לאחרים. אז גם העשייה שלי- שמורכבת מהמון פרויקטים במקביל, בלי פוקוס בהכרח, אבל עם לא מעט הישגים והתקדמויות, לא מעט כישורים ויכולות שלמדתי בעצמי- יכולה להיראות מבולגנת למישהו מהצד אבל למעשה, ההיגיון הפנימי עובד. פעולה מתוך תשוקה אמיתית היא הרבה יותר עמוקה ומפוקסת מעשייה שקורה רק כי חייבים ועקביים. אולי בגלל זה עד היום למרות שניסיתי להטמיע אצלי במערכת העשייה את הרוטינות- זה מעולם לא ממש עבד ורק האשמתי את עצמי שאני עצלנית. אבל אני לא! ואם אתם כמוני אז גם אתם לא. אנחנו פשוט פועלים אחרת. אז נכון שאולי אני לא אהיה גיטריסטית על כי אני לא מתאמנת כל יום, לא אהיה בודי בילדרית- כי בשביל להצליח בדברים האלה באמת נדרשת משמעת עצמית עקבית שאצלי היא פחות קורה. אבל בכל מה שקשור ללגייס את עצמי לפרץ פתאומי של מאמץ הכרחי לפרויקט כמו ההקמה של שדה- מצאתי את עצמי ימים ושעות רצה וסוחבת ציודים כבדים, את חלקי הקירות ששברנו, את המרצפות, בשמחה ובכיף- כי זו התשוקה שלי שהתניעה אותי. אז איך בכל זאת מצליחים להשיג הישגים חשובים עם סגנון העשייה הזה? 1. מחפשים מה הדבר שבאמת מדליק אותנו בעשייה שאנחנו נדרשים אליה- נגיד אם אתם צריכים לכתוב מאמר, ליצור קליפ, לכתוב שיר- לבוא לזה לא מתוך הכרח והרגל אלא מתוך משהו שבאמת מגרה את הדימיון, קבלת השראה מיצירה של אחרים, רגע של "רבאק" שפתאום תופס אותנו. השראה ומוזה. 2. מבינים לעומק למה אנחנו בכלל רוצים לעשות את העשייה הזו- יש המון משימות או פעולות שאולי אנחנו בכלל לא חייבים לעשות, ושווה לחשוב על זה רגע. כמה באמת קריטי שתעלו כל יום סרטון לסושיאלז? אולי באמת התוכן שלכם יהיה הרבה יותר איכותי אם זה יבוא לכם מפרץ יצירתי מהמם ומושקע מכל הלב? כשיש לכם את ה-"למה" הזה, הרבה יותר כיף וקל לגשת לעשות את המשימה. לפעמים מרוב שזה ברור אפילו לא צריך לשאול. זה פשוט קורה בזרימה וטבעיות. 3. שוכחים מההישגים הנורמטיביים שהחברה מציבה כחשובים- יש הישגים כמו להיות מושמעים ברדיו, להופיע מול X קהל, להרוויח X כסף, שהחברה אומרת- או! זה בנאדם מצליח. יש מי שבשבילם זה מניע מספיק טוב. לטיפוס שאני מדברת עליו, זה לא זה. כי ההישגים האלה הם זמניים. אחרי שקיבלתי את ההשמעות לשיר שלי אפילו בגלגל"צ, שמחתי לרגע אבל זה לא החזיק לאורך זמן, כי עכשיו שוב חוזר הלחץ לעשות עוד שיר שיצליח באותה מידה ואולי יותר. התובנה כאן היא לעשות את היצירות שלכם לא מתוך החשיבה על ההישגים אלא על הדברים שתלמדו בדרך, היכולות המקצועיות שישתפרו מעצם ההליכה. האדם שאתם תהיו בקצה השני של העשייה הזו, מה שאתם באים לתת עם היצירה שלכם לאחרים. עבורי זה הדבר החשוב יותר, כשאני יוצרת שירים, הרבה פחות חשוב לי מה השיר ישיג, אלא- לאיזה לבבות הוא יגיע ויעשה טוב בלב. מה האמירה שלי. מה אני מרפאת בתוך עצמי כשאני עושה את המעשה הזה. ועוד. 4. בהסתכלות על השנה החדשה- משחררים את המחשבה שצריכים לתכנן מה יהיה. כן- אפשר וכדאי להקשיב רגע ללב ולשמוע מה היינו שמחים להגשים השנה. לעשות רשימת פרויקטים, לפי החשיבות שלהם בעינינו. לפרק אותם למשימות קטנות שאפשר לעשות לאורך השנה/ התקופה שפתאום יבוא לנו לעשות. וגם את זה, לשחרר, כי העשייה האמתית כשהיא קורה, היא פשוט קורה, המשימות פשוט עוזרות לנו לזכור שלא נפספס דברים חשובים בדרך. (לדוגמא, אני יודעת שהסינגל שלי "רדיו" עומד להיות מוכן בקרוב, אני כבר יודעת וזוכרת בעל פה שעליי להעלות את השיר למערכת של ספוטיפיי לפחות שבועיים לפני ההשקה הרשמית, אבל לא מזיק לרשום את זה לעצמי כדי לזכור). בשבילי, אחרי הרבה יותר מדי שנים שאכלתי לעצמי את הלב על זה שאני לא מתאימה לשיטה של כולם, אני יוצאת מהארון ושמחה שסוף סוף ברור לי מי אני ואיך אני עובדת ויוצרת. ככה טוב לי וקל לי. אולי גם לכם יהיה ככה קל וטוב יותר. שלכם, שיר ואם אתם רוצים לעשות אתי שיחת ייעוץ, לחשוב ביחד על השנה החדשה ולהבין ביחד את התנועה שלכם, דברו אתי בווטספ ונתאם! (עד סוף ספטמבר 22 ב-150 ש"ח בלבד).

38 צפיות0 תגובות

Comments

Rated 0 out of 5 stars.
No ratings yet

Add a rating
bottom of page