איך יצירת סטנדרטים אישיים יכולה לעזור ליצירה שלכם?

בתקופות של בלבול, עומס, או סתם חוסר מוטיבציה, לא קל להתניע את עצמך. אבל כשאנחנו מגדירים לעצמנו מחדש את הסטנדרטים שלנו לעצמנו- למה אנחנו מצפים מעצמנו ברמה היומיומית, אלה סטנדרטים שיכולים לקחת אותנו קדימה לעבור התוצאות שאנחנו מקווים להן. כל יום עוד קצת. | מאת: שיר אלוני, צילום: אלכס מורוזוב | 12.5.22

סבו של אלכס, מיכאל ז"ל. צילום אלכס מורוזוב

איך שאני אוהבת לכתוב על סדר יום וניהול זמן! וכל הזמן למצוא שיטות חדשות לעשות לעצמי סדר בראש... כי אין ספק שכמוזיקאית שגם מנהלת מועדון הופעות/ הרצאות ושאר אירועים, יש לי המון על השולחן.

אבל כמו כולם גם אני סתם אדם, אנושית, לא מכונה בלתי נגמרת- ולכן אני נעזרת בהרגלים ושגרת יום, חוקרת אותם וכל הזמן מנסה לבדוק מה עושה לי הכי טוב.

אמנם כבר די מזמן הבנתי ששגרת בוקר קבועה והקפדה עליה היא ממש ההבדל בין יום נמרח ועם הספקים נמוכים, לבין יום אנרגטי עם מלא תוצאות- אבל השבוע הגעתי להבנה חדשה.

זה לא רק להגדיר מה ההרגלים שיעשו לי יום מעולה ולעשות אותם. זה להבין- שההרגלים האלה עוזרים לי לבנות את שיר שאני רוצה להיות בעתיד, היעדים שאני שואפת אליהם. וגם, הסטנדרטים- מהם העקרונות שלפיהם אני רוצה לחיות את חיי.

למשל עקרון אחד שהבנתי שיכול להיות ממש גיים צ'יינג'ר בשבילי- זה להימנע לחלוטין מלפתוח מחשב או פלאפון בבוקר. פשוט להתעלם מהם, עד שסיימתי לעשות את ההרגלים שעושים לי בוקר טוב, בין היתר: ניקיונות, אימון ספורט, אימון מוזיקלי, כתיבה, ארוחת בוקר...

רק אחרי שסיימתי את הדברים אני פותחת את תיבת הפנדורה הקרויה תיבת הודעות במייל, או ווטספ, או ההודעות בכל שאר המקומות. עושה לעצמי סדר יום ומארגנת את המשימות שלי.

זה לא קל להחזיק את השגרה הזו במיוחד כשקורה משהו קשה. וגם אם להתחשב בזה שאני מתמודדת מזה שנים עם דיכאון כרוני בתפקוד גבוה.

אמש נפטר סבו של בן זוגי אלכס, מיכאל, והובא למנוחות היום.

מעבר לזה שזה מאוד כואב לאבד כזה אדם קרוב, אוהב, שהיה כמו אבא לבן זוגי, זה גם מטרגר אותי בהמון רמות כי כל מה שקרה אתו הזכיר לי את מותם של אמי ואבי, את הפרידה מהם, הלוויות והשבעות המקוצרות. וגם קצת כמובן את אחי אורי והמוות שלו.

להצליח לתפקד כרגיל ביום כזה, להחזיק את הסטנדרטים שהתחלתי לעבוד איתם, כל היום לעשות המון עבודה ולהגיע להישגים ואפילו רגעים משמחים של ממש... יש בזה משהו שמחזיק אותי שפויה.

אם לא הייתי עושה את הסטנדרטים היום, אם לא הייתי עובדת, כנראה הייתי אובדת- בהסחות דעת, ברגשות קשים, דיכאון- כל הדברים שאני ממש לא צריכה עכשיו כשאני מרחק שבועיים מיציאת הסינגל החדש שלי.

סבא מיכאל, ככה אלכס סיפר לי, חינך אותו להיות מדויק וישר כמו סרגל. הכל מדוד ומדויק. חינוך סובייטי, אולי קר וקשה, אבל הרבה מהטוטאליות והאיכות שאלכס מביא לכל יצירה שלו מגיעים מהחינוך הזה.

במקום סרגל, במובן מסוים אני יוצרת לי את הסטנדרטים והערכים שאני הייתי רוצה להצליח בהם. חלקם סאחיים, חלקם אלטרנטיביים, וכולם- שלי לגמרי. והם גם שלי להחליט יום אחד שמשהו כבר פחות עובד לי, או משהו יכול להיות קצת אחרת.

עכשיו אני אשב לכתוב את כתיבת הערב שלי. לכתוב לי את ההישגים של ההתמדה היום לקראת משקל בריא יותר. לתכנן את משימות מחר.

מוזמנים לחלוק אתי מה הסטנדרטים שעוזרים לכם להחזיק מעמד, להתמיד, להיות יוצרים פוריים יותר.

אוהבת, שיר

shiralony@gmail.com