בלוגאאוט 26#: מחשבות לקראת 2022- לקחים מדיאנה רז ז"ל, על מערכת העיכול ואיך להגשים רעיונות בפועל

זו תקופה מיוחדת שמשלבת בין התמודדות עם מה שאנחנו עושים עכשיו- שבוע של סוף שנת 2021, ההכנות לקראת שינוי די רציני שהולך לקרות ב-2022 ובתוך כל זה- יש גם אותי שיר אלוני, האדם, שעושה את כל הדברים ומשתנה. אז הנה כמה תובנות  שיש לי מהתקופה האחרונה ואיחולים לשנה הבאה. מה אתם מאחלים לעצמכם השנה? | מאת: שיר אלוני | 27.12.22

צילום: אלכס מורוזוב

לקחים מדיאנה רז ז"ל

צפיתי בתחקיר עובדה שנעשה על הסיפור של דיאנה, ויש לי כמה לקחים שאולי יישמעו קצת מוזרים בקונטקסט של מה שקרה לה- באמת סיפור מזעזע, אבל אפשר ללמוד מזה גם דברים שבאמת מנערים אותי.

הלקח העיקרי בשבילי- זה שאני בחיים לא רוצה להיות מסוג המנטורים שהחיים שלהם לא תואמים את מה שהם מלמדים החוצה. אין כאן ביקורת על דיאנה או הבחירה הנואשת שלה להחזיק בעסק הייעוץ לזוגיות בכל הכוח גם כשהזוגיות האישית שלה הפכה לסכנה- יכול להיות שזה מה שהחזיק אותה אופטימית ונתן לה קצת כוחות.

אבל אני רואה גם כמה אשליה לא בריאה הייתה שם. לעצמי אני אומרת- אני תמיד ולעולם רוצה להיות מספיק כנה עם עצמי ועם הקהל שלי ולהגיד את האמת גם אם פחות הולך לי, כי זו האמת חברים- כולנו עוברים גם ימים קשים, כולנו צריכים להתמודד עם מה שקורה לנו, אין דבר כזה אדם מושלם.

זה דבר מסוכן להגיד, כשבנאדם שואף להיות אוטוריטה בתחומו, להעז ולומר- היי, קורה לי שאני מוציאה פוסט ולא שמים עליו. גם לי קורה לפעמים שאני יוצרת משהו ומתעלמים. זאת האמת! כן, יש לי מתחרים מהממים שיודעים לעשות דברים מעולים. אני מודה בהכל. אבל אני גם עם יתרונות מקצועיים ודברים שאני לומדת ומתפתחת בהם באופן תמידי, משקיעה המון - מכל הלב, בכל העשייה שלי.  דווקא מתוך המקומות של הנפילה, החוזרת והנשנית, בסופו של דבר לומדים איך לקום. מסיקים מסקנות ועולים למעלה.

אז אני מאחלת שהשנה אביא את עצמי ואת שדה הכי כנים שיש, הכי אותנטיים. כי דווקא מהמקום הזה של האמת אני יכולה לעזור גם ליוצרים אחרים להיות כנים עם עצמם ולפעול למען היצירה שלהם בדרכים בריאות.

מערכת העיכול
בואו ניקח את החשיפה והכנות עוד שלב אחד למעלה, הא?
אני עוברת שבוע מאתגר עם מערכת העיכול שלי. עברתי תקופה של ניקוי רעלים שירדתי בה במשקל ועכשיו ניסיתי להוסיף בחזרה מאכלים שנהגתי לאכול והגוף לא מעכל את זה טוב.
 
אני רואה את הדברים מעבר לפשט- של פשוט עניין של בחירה מה אני אוכלת. עיכול קשור גם ליכולת שלנו לעכל את מה שקורה לנו בחיים. לא סתם אנחנו אומרים את הביטוי "קשה לי לעכל ש..." כי יש באמת הרבה אירועים ודברים שקורים לי שדורשים ממני לעכל אותם רגע. הרבה רעיונות, מחשבות, פרויקטים, לקוחות חדשים שבאים (תודה רבה), וזה דומה למצב של לאכול המון סוגים של מאכלים, בכמויות גבוהות. פלא שבשלב מסוים אני מרגישה מוצפת? וגם הגוף שלי מאותת לי את זה.

אז כמו עם מערכת העיכול שלי אני לומדת את הריקוד העדין- איך להכניס למערכת שלי את הדברים בעדינות, לא המון, לא יותר מדי סוגים. לנסות ולרכז את הדברים לכיוון מסוים, שיהיה לי קל לעכל. לכן התחלנו לעבוד על הכיוון החדש של "שדה". שיהיה, אני מקווה, הדרך שלי להקל על עצמי ולהיות מסוגלת לתת שירות אופטימלי ללקוחות, ממקום בריא ונקי. 

וגם עוד טיפ תזונתי... לאכול עם נוכחות. להיות נוכחת ברגע. כשעושים הכל מהר מדי, בכמויות גדולות, טורפים את העולם... העיכול פחות איכותי. כך גם עם הפרויקטים היצירתיים. אני מאחלת לעצמי להצליח השנה לאכול לאט, להתענג מהביסים, להתענג מכל רגע עם הלקוחות של שדה, לעבוד על כל פרט בתשומת לב ולהביא את הפרויקטים לשלמות מקצועית. כי זה מה שאני רוצה עבור הלקוחות שלי וגם עבור עצמי, במוזיקה שלי ובכל מה שאני יוצרת. זה משהו שאני כותבת עליו כבר די הרבה, אבל לא קל ליישם, במיוחד כשאני נעה עם תחושת האשמה - כשאני רואה כמה אחרים מספיקים המון. מאחלת לעצמי להיות במקום של שלווה אמיתית עם הקצב שלי.

 אמילי בפריז

צפיתי בבינג' בעונה הראשונה וגם העונה החדשה שעלתה עכשיו. יש המון מה ללמוד מהסדרה הזו על חשיבה שיווקית, על העבודה מול סושיאל, אבל אולי יותר חשוב- המון תובנות יפות על המשמעות של עבודה בתוך החיים. כמה החשיבה האמריקאית השתלטה על העולם, כמה החשיבה הפריזאית יש בה המון אמת אנושית ובריאה.

החשיבה- שאנחנו אמורים לעבוד בשביל לחיות ולא להפך. החיים הם לא רק העבודה. אמנם אני נהנית מהעבודה שלי כי היא היצירה שלי ודי יצרתי את עסק חלומותיי, אבל האיזון בין השעות של לעבוד לבין השעות שלי לעצמי, התערער לכיוון שעות רבות של עבודה בשביל העסק, די הרבה איבדתי את עצמי. הזמן שלי ללכת לעשות ספורט, לתפור, ללכת לשיעור פיתוח קול, לטפל בעצמי, להיות בזוגיות עם אלכס. אז אני מאחלת לעצמי השנה להיות יותר במקום של איזון בין העבודה והחיים.

להגשים רעיונות בפועל

יש לי כל הזמן המון רעיונות, דרכי פעולה, משימות... כל דבר גם מקבל דיוק תוך כדי הליכה ולפעמים מגלים שהתאמצנו מאוד על משהו כשבסוף חושבים בכלל לעשות אותו אחרת לגמרי או לוותר עליו. זה קורה וזה בסדר. גם אם קצת כואב. עדיף לנכש את זה.

אני מתחילה לקבל ולכבד את המסר גם מהסביבה- ליצור אסטרטגיה של פעולה לאורך השנה, שנותנת מקום וכבוד לפרויקטים, לכל פרויקט הזמן והשלב שלו. יש בזה הרבה אמת.

לוקחת את המסר שאני מקבלת ממורתי וחברתי, האדריכלית רחל ורשבסקי, לקחת את לוח השנה במבט רוחבי ולחלק את הפרויקטים לחודשים. להחליט בכל חודש מה הפרויקט הגדול שמשיקים, מה השלבים של שאר הפרויקטים שמתבשלים. כמו שיטת השף אבל עם הקלה. קצת פחות מנות שמתבשלות בו זמנית. דגש יותר חד על איזה שלב קורה עם איזה פרויקט ומתי.

נגיד, להחליט שבחודש אפריל אני רוצה להשיק את הסינגל שלי "סתם אדם", נניח, אז לחשוב גם אחורה מה הפעולות שאעשה כדי לחמם את הקהל לקראת ההשקה הזו, לספר מה התהליך שאני עוברת, ללמד מתוך העבודה על הפרויקט הזה- לפרק את התהליך של העבודה על ההשקה לחודשים שלפני כן. 

 אז אני מאחלת לעצמי ולשדה- שנעבוד על הפרויקטים שלנו בחשיבה שנותנת להם זמן התבשלות הגון וטוב.


ומה אתם מאחלים לעצמכם? מוזמנים לספר לי בתגובות לפוסט בפייסבוק או בווטספ