לשחרר את האמן/ית שבתוכי- זה אפשרי?

מאת: שיר אלוני

ומי בכלל אמר שיש בתוכי אמנית? אולי רק נועדנו לחיים הגיוניים של להרוויח כסף ולהתקיים מעבודות הגיוניות בלבד?
חלק חשוב מהמהפכה שחלמנו עליה ברוטשילד, ולרגע מסוים אף יצרנו אותו במרחב הציבורי, זו האמנות הפנימית,
שהושתקה ומושתקת עדיין, על ידי הצורך/חובה לחיות חיים הגיוניים, לפי הגיון של חברה שמשועבדת לכסף ולחובות לבנקים.

אז אפשר שיהיו לנו תחביבים בשעות שאחר העבודה, לא? מה, זה לא מספיק?
תלוי איך את או אתה מתייחסים לזהות האמיתית שלכם ולאמנות שנשארה קבורה מתחת לחיים המודרניים.
כמה מקום תאפשרו למי שאתם כאמנים ואמניות?

ובכלל…
מי אמר שאי אפשר לעשות כסף מאמנות? למה כל הזמן אומרים שאי אפשר גם להתקיים טוב וגם להיות יוצרים ויוצרות?
אני מאמינה שאנחנו כאן כדי לשנות את הפרדיגמה הזו, שמכבה את היצירתיות, דווקא זו שנחוצה כל כך
לחברה שבה האלימות והכוח הם הערך העליון יחד עם הכסף.

יש לנו את הבחירה היומיומית לעשות מהפכה- בחיים שלנו.
לתת מקום לאמנות שלנו.
ג'וליה קמרון, בספרה "דרך האמן", מציעה קורס שלם בן 8 שבועות שבו נשחרר את הילד או הילדה הפנימיים שלנו,
האמנים הגאונים שמחכים לקצת תשומת לב.
מתכוונת לבצע את התהליך בעצמי, ולדווח מה קורה.
השבוע מתחילה בשני הכלים הבסיסיים שיש לבצעם לכל אורך הקורס ואפשר גם אחר כך-
דפי בוקר- לכתוב כל בוקר ממש בשניה שקמתי, 3 דפים של משהו. זרם תודעה, זו לא צריכה להיות יצירת מופת. זה לנקז את המוח ולפנות אותו ממה שחוסם אותו.
אפילו תכתבו לכל אורך שלושת העמודים "בלה בלה בלה". זה עדיין יעבוד. הכללים: לא לקרוא מה שכתבתם, לא להראות לאחרים, לכתוב ממש על הבוקר ולמלא עד הסוף 3 דפים שלמים. לא פחות ולא יותר.
בילוי אמן- להקדיש לפחות שעה בשבוע לבילוי לבד, לא חייב כזה שעולה כסף- אפשר סתם לטייל, ללכת לשוק לקנות אמצעי יצירה כמו דבק ונצנצים, ללכת לחוף הים, לבלות עם הילד הפנימי. דבר זה יעורר את היצירתיות הפנימית.

ואצלי? מעבר לניהול של "שדה", יש לי אתגר אישי להתגבר על מחשבות שליליות על המוזיקה שלי ומי שאני כמוזיקאית. להצליח להתגבר וללכת שוב להופיע, להקליט וליצור. להתגבר ולזכור שעבדתי הרבה בשנה האחרונה כדי להרוויח את הזכות לעמוד על הבמה ולהאמין במה שיש לי.
ספרו לי איך זה אצלכם.
אולי נעשה את התהליך יחד.

אוהבת, שיר

writing